שאלה
לכבוד כבוד הרב.
אחרי כל אירוע משפחתי מתגלע ביני לבין בעלי מריבה, על כך שאני מנשקת ומחבקת את האחיינים שלי שהם בני גיל הילדים שלי (כולל ילדים בני 13-18), בעלי טוען (ויותר מטוען...) שזהו איסור דאורייתא, אבל אני אישה מאוד חמה מטבעי(בניגוד לבעלי) שרואה את האחיינים שלי פעם בשנה בערך, באופן טבעי מנשקת ומחבקת אותם. הוא דורש ממני להימנע מלעשות זאת. ואני ניצבת כיום מול שתי בעיות האחת, במידה ואני אמנע מכך לעתיד, הדבר יהיה מאוד תמוה בעיני משפחתי, ואף יוכל להתפרש בצורה מאוד לא נכונה, והבעיה השנייה, במידה ובעלי באמת צודק, כיצד להימנע מכך בצורה שלא תפגע. (ד.נ - מה בקשר לאחים שלי האם גם אותם אסור לי לנשק?)
המון תודות, דבורה.
תשובה
שלום וברכה
אמת הדבר שיש מנהגים שונים בעדות שונות בנושאים אלה.
מבחינת שורת ההלכה נראה כי טוב יהיה אם תמעטי ותצמצמי נשיקות אלה, עד להפסקתן המוחלטת. הדבר נובע הן בשל העובדה שחלק גדול מפוסקי ההלכה אסר זאת (אם כי מעטים ראו בכך איסור דאורייתא, וגם דברים של בעלך צריכים להיזהר מהגזמה), והן בשל העובדה שהדבר יוצר מתח רב בינך ובין בעלך.
על כן, מתחילים לתקן. אם אי אפשר לעשות את זה בפעם אחת – מתחילים במיעוט, ואף אומרים בחיוך כי "אתם כבר ילדים גדולים....", ומוצאים את הדרך העדינה והמחויכת שאינה פוגעת ואינה הורסת.
כל טוב ובהצלחה