צניעות עם השבט ועם החבר -מה לעשות??

שלום וברכה

השאלה שאת שואלת קיימת אצל כל אדם לאורך כל ימי חייו: שאלת הנאמנות לעצמו, מול הרצון להיות חלק מהחברה, מול החובה שלא להיסחף, אך גם החובה שלא להיבדל, ועוד ועוד. אין לה פתרון אחד שהוא הפתרון הנכון, והדבר שונה כל כך מאדם לאדם וממציאות למציאות, עד שקשה למי שלא נמצא בתוך המציאות עצמה לומר את הדבר הנכון לעשות במצב הזה.
נראה לי שיהיה נכון מבחינתך לפעול לפי העקרונות האלה:
א. יסוד הכל הוא הקיום לפי הדרך שאת מאמינה בה. לאמור: עוד קודם לשאלת החברה והקשרים השונים, את צריכה להחליט כי את תלכי בדרכך, ואת לא תרצי למצוא את עצמך נסחפת למקומות שאינך רוצה להגיע אליהם. אם את חיה חיים ערכיים ורוחניים, וכשאת מציבה לעצמך אידיאלים של צניעות – המשיכי בהם, ואל תורידי את עצמך למקום בו את לא רוצה להיות.
ב. מתוך נקודת מוצא זו אין חובה להתנתק מהחברה, גם אם היא חברה ירודה. החברות שלך חשובות לך, והניתוק עלול גם לעשות לך לא טוב, וגם לא לאפשר לך למלא שליחות מסוימת שמוטלת עלייך. על כן, החכמה הגדולה היא לנווט בין הנאמנות שלך לדרכך, ובין היכולת שלך להיות שותפה עם חברותייך עד כמה שניתן. אין צורך לבחור בדרך אחת – קיצונית – או להתנתק או להיסחף, אלא ללכת בעדינות וביציבות בין שני המוקדים האלה. להיות שותפה עם חברותייך בנושאים רבים, ושם גם לספר על הקושי שיש לך עם נושאים אחרים שהם מתנהגים בהם בצורה שאת לא רוצה לחיות בה, ובמקומות שבהם נראה לך שאת נסחפת – להתנתק.
ג. בשעת רצון, ספרי לחברותייך את תחושותייך מול המצב, ואת הרצון שלך להיות קשורה בהן מאוד מאוד בד בבד עם ההחלטה שלך שלא להיסחף להתנהגות הדביקה והלא-ראויה, ואולי תמצאי עוד בנות ברית שילכו אתך בדרך זו, ואז גם תמלאי את השליחות הקטנה שלך במקום הזה.
כל טוב והרבה שמחה