שאלה
רציתי לשאול שאלה בנושא שלא ראיתי שהועלה כאן בעבר: צמחונות. מדוע התורה לא דוגלת בצמחונות? הרי אפילו בתנ"ך נכתב שמלכתחילה בני האדם לא היו אמורים לאכול בעלי חיים. קראתי גם את "חזון הצמחונות והשלום", שם בעיקר היה כתוב שבאמת הכוונה המקורית היתה שהאדם יהיה צמחוני, אבל בגלל שהוא לא מוסרי מספיק, אז הוא לא. אם ככה, למה לא הולכים כל אותם צדיקים ועולים שלב מוסרי ונהיים צמחונים? אחרי הכל- אם הם כל כך צדיקים, איך הם יכולים לקחת חיה תמימה, גדי קטן שרק נולד והוא משחק לו להנאתו בחצר, והילדים אפילו נהנים ללטף אותו, ולקשור אותו באכזריות חייתית כל כך ולסיים את חייו? מה גם, שהשחיטה היהודית היא האכזרית מכולן- החיה חייבת להיות בהכרה מלאה! למה לא לפחות להמם במכת חשמל כמו בכל המדינות המודרניות באירופה? האם אין כאן מקום לשקול בשנית לפחות את תנאי ההריגה, אם לא את כל התהליך?
תשובה
שלום לך
אף שהצמחונות הינה בבחינת חזון, בכ"ז ישנן מספר מצוות שמטרתן להזכיר לנו גם בהווה את קיומו של אידיאל זה. במצוות כיסוי הדם למשל, נצטווינו כאות של בושה על נטילת חיי הבהמה. החלב (בצירי לא בפתח) שהוא שומן המענג נאסר באכילה, כדי שלא נתענג יותר מדי. גם הדם נאסר באכילה, "כי הדם הוא הנפש", הוא מקיים את החיוניות הטבעית, מזרים חמצן ומזון לכל תאי הגוף ומסלק פסולת. כל זאת כדי שנבין שאין חייו של בעל החי הפקר.
לעומת זאת התורה אינה דורשת שנהיה צמחוניים עכשיו. ראשית עלינו לפתור את בעיית היחסים בין אדם לחברו, ורק לאחר מכן נוכל לתקן את היחסים בין האדם לחי. מעמד האנושות בהווה מחייב תיקון דברים יסודיים וחמורים יותר, לכן עתה אין מקום להדרכה כוללת של זהירות ביחס לבע"ח במובן של צמחונות. יש בזה קפיצת מדרגה וצביעות כשמדובר בהדרכה לכלל, אבל היחידים, להם בודאי יש מקום להתגדר במידה זו אף שאין חובה, ואילו לכלל מסר התורה מספר מצוות כדי להזכיר שהמצב הנוכחי אכן אינו אידיאלי, אם כי המציאות טרם בשלה להגשמת החזון העתידי.
שלום
אייל קרים
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם