שאלה
שלום רב!
אני בן 14 וחצי,לומד בישיבה תיכונית. לאחרונה אני מרגיש שנפשי צמאה לתורה, גיליתי את היופי שבגמרא, משנה וכ"ו. בשבוע האחרון בכל הפסקה רצתי לבית המדרש ללמוד. היתי מרגיש איך אני נרגע אחרי שעתיים של אנגלית, לשבת לבד וללמוד...
איני יודע בדיוק מדוע אך הדבר גרם להתרחקות מחברי, הם אינם מסבירי פנים כבעבר, ואני בתוך ליבי מרגיש כאילו כאשר אני בחברתם אני מבזבז זמן.
מה לעשות???
אני מתנצל על האריכות ואודה לרב אם יפרסם את התשובה באתר
תשובה
בס"ד
בודאי שהדרך הנכונה של התורה היא להיות יחד עם אנשים ולא להתבודד לגמרי. רק במקרים קיצונים אדם צריך להתבודד. אבל בדרך כלל חכמינו לימדונו לא לפרוש מן הציבור.
יש מצבים שבהם אדם צריך לפרוש מן הציבור וללכת לעצמו כשהחברה היא חברה גרועה. זה לא המצב שלך כיון שאתה נמצא בחברה טובה.
יש מצב שבו אדם לוקח "פסק זמן" מהקשרים החברתיים ההדוקים כדי לצמוח. זה לא כל כך נורא ובלבד שלא תווצר חס ושלום איזו קנאה או שנאה או התנשאות וכד'
הכל מתוך אהבה ואחוה.
אם זה נעשה בצורה כזו - זה חיובי.
זכור כי תצטרך ביום מן הימים להיות מחובר בחזרה עם אותם אנשים. לכן גם כעת שיש איזה ריחוק מה מהם - אל תתן לריחוק להתרחב. שים לב שהוא ישאר במרחק לא גדול.
בהצלחה.