צלקת עמוקה.

שלום לך.
ראשית- תשובה מעשית: אינך חייב לספר לבת הזוג שלך על עברך, היא לא חייבת לדעת, היא לא צריכה לדעת, וזה לא יועיל לבניית הקשר הזוגי כלום, ואולי אף להיפך. חד משמעית- אל תספר לה. אתה לא משקר, אתה לא גאוותן, אתה צדיק וישר.
ואסביר למה:
אתה עברת מהלך חשוב ונכון של תשובה. התשובה מביאה את האדם למקום "אחר". הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז', הלכה ו') כותב: "התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד ..."
במילים אחרות: אתה היום אדם חדש. ממש ממש אדם חדש. אינך מה שהיית אתמול. נכון, קשה מאד להתנתק בתודעה, בתחושת הזהות האישית, מן העבר, ולהרגיש באמת באמת כאילו "זה לא אני" על מה שהיית, אבל זה המצב האמיתי, וזה מה שנדרש ממך. אז למה לספר לה על "מישהו אחר"? האם זה קשור לזוגיות? האם זה לא ישר שלא לספר לה- על "מישהו אחר"?...
דוד המלך, שהיה בעל תשובה גדול ("הקים עולה של תשובה" בלשון חז"ל. בעל אומץ לב נדיר, שהיה מסוגל, כמלך, לומר "חטאתי") אומר, מצד אחד (תהילים מ"א, ה'): "כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד"- תאור מצב שהוא לא התנתק מן העברות שעבר, אך זה רק בינו לבין עצמו, וכדי לשמור את עצמו מחטאים נוספים. כלפי אחרים הוא אומר (תהילים ל"ב, א'): "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה"- הוא מכסה את חטאיו. לא צריך לספר לאחרים, כדי שלא להדביק לעצמו תג זיהוי מסויים.
כדאי מאד שתלמד את "אורות התשובה" של הרב קוק, תוכל לשאוב משם עוז ותעצומות נפש.
אינני יודע איך לעשות זאת, אך הייתי צריך לעבור איתך "סדנת מודעות עצמית", בה תעבור תהליך, בו תהפוך, בתודעתך, את כל הכשלונות שלך, לחומרי הבניין מהם אתה בנוי היום, בצורה החיובית, הכשרה ביותר. אתה מבין שאני מתכוין להיפך הגמור ממה ששאלת, האם "לשכוח מהעבר, או, לפחות, להדחיק אותו לפינה אפלה בראש": לא לשכוח מהעבר, לא להדחיק את העבר, להבין שהעבר הזה, ממנו התרחקת, ממנו "שבת עד ה' א-לוקיך", הוא חומר הבניין הרוחני החזק ממנו אתה יצוק היום.
"ראה חיים עם (ה)אשה אשר אהבת".