צדקה

שלום וברכה

זו לשון השו"ע בהלכות צדקה:
"כמה נותנין לעני?
די מחסורו אשר יחסר לו.
כיצד?
אם היה רעב - יאכילוהו,
היה צריך לכסות - יכסוהו,
אין לו כלי בית - קונה לו כלי בית,
ואפילו אם היה דרכו לרכב על סוס ועבד לרוץ לפני כשהיה עשיר והעני [נהיה לעני] - קונה לו סוס ועבד,
וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך -
הראוי לתת לו פת - נותנים לו פת,
עיסה - נותנים לו עיסה,
מיטה - נותנים לו מיטה,
הראוי ליתן לו פת חמה - חמה,
צונן - צונן,
להאכילו לתוך פיו - מאכילין,
אין לו אישה ובא לישא - משיאין לו ושוכרים לו בית ומציעים לו מיטה וכלי תשמישו ואחר-כך משיאים לו אישה"
(יורה דעה, רנ, א)
על הדברים האלה מעיר הרמ"א (רבי משה איסרליש) כי הם חובת הציבור - או מבחינת גבאי הצדקה או מבחינת הרבים, אולם אינם מוטלים מלכתחילה על היחיד. מהי חובת היחיד - אם כן?
"מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד" (שם, רמז, א),
וכן:
"שיעור נתינתה - אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים,
ואם אין ידו משגת כ"כ - יתן עד חומש נכסיו - מצווה מן המובחר,
ואחד מעשרה - מידה בינונית,
פחות מכך - עין רעה" (שם, רמט, א)
חשוב להדגיש כי לא ניתן להעתיק באופן מדויק את הפסיקות בשו"ע לימינו, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו.

בספר החינוך, בדברו על טעמה של מצוות הלוואה לעני, כותב המחבר: "שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים" (מצווה סו, לשם הוא מפנה ממצוות צדקה).

לסיכום, נעלה מספר נקודות:

א. מצוות הצדקה ביחס לרוב האנשים אינה נמדדת ע"פ דרישת העני אלא ע"פ מצבם הכלכלי.

ב. יש משמעות גם לנתינת סכום קטן לעני. הרי יש הבדל בין עני שמת מרעב לבין עני שאכל זה עתה לחם. מכיוון שגם סכום קטן יכול לעזור, הרי שמדובר במצווה.

ג. אחד מטעמיה של מצוות צדקה הוא השפעתה על הנותן ועל אופיו.

ד. אין למדים הלכה מרש"י על החומש, וגם לא ישירות מהכתוב בשו"ע.

במידה ויש לך עוד שאלות, תוכלי להגיב.


בברכה,
רן

(המשיב איננו רב)