שאלה
האם מי שעושה מצווה ללא כל שמחה אך לשם שמים, מקבל שכר כעושה מצווה עם שמחה?
והאם אפשר להיות צדיקים ואלטרואיסטים כמשה רבינו או כרבי עקיבא וכדו', ואולי אפילו יותר, גם לאלה שאין להם שמחה בחיים ח"ו (מלבד, חרש שוטה וקטן), עד שיאמר עליהם: "ויחסרהו מעט מאלוקים" ??
תשובה
בסד
שלום רב.
ה ש מ ח ה היא מקור ורוחניות בחינו.היא ממש "מותר האדם.." מקורה במוח ולא בלב לכך רמז הבע"שט "עיבדו את השם ב ש מ ח ה.." אותיות [מחשבה].
התלמוד אומר על אחד האמוראים שאמר "הלואי יהי חלקי עם מתי מצווה ...או מתי שמחה".
והסביר המהרל מפרג כי הוא רוצה לאמר כי השמחה והמצווה היא מרכז חייו .
וכל מצווה הנעשית בשמחה היא רוחנית ושלמה יותר.
כי[ השמחה היא מימד של רוח.]
לכן אי אפשר להם לעושי המצווה שלא יהיו שמחים.!!!
שמחה היא שלמות והיא המבוא לאהבה ...(אמנם היא קשרה ליראה אבל מקורה ותוצאותיה הם באהבה.)
כמובן שמי שעושה מצווה בשמחה שכרו גדול ומושלם יותר מהמקים ללא שמחה ...(מתוך הכרח ויראה.)
["עיבדו את השם בשמחה."]
בברכה