שאלה
שלום, אני בת 24, והנני מסורתית,היה לי חבר במשך 11 חודשים,שהוא פגוע ראש,אני מאוד עצובה עכשיו כי נפרדנו זה בא מצד שנינו הוא מרגיש שהוא לא יכול להיות איתי יותר ואני מרגישה שהוא לא משתדל או מתאמץ בחיים שלו,וזה מפריע לי אני לא מרגישה שאני מקבלת תמיכה ריגשית ממנו.אבל אני אוהבת אותו מאוד,בגלל שיש לו לב זהב, הוא מאוד חנון ורחום,יש בו מעלות טובות אבל עם זאת אני מרגישה שאין לנו נושאי שיחה, הרגשתי שהוא חבר טוב שלי כי שיתפתי אותו בכל הדברים הכואבים שלי, והוא הפך להיות חלק בלב שלי, עכשיו אני לא יודעת מה לעשות,הרבה אומרים לי שהוא לא מתאים לי, ואני בכל לילה מתפללת לקדוש ברוך הוא שאם הוא לא הזיווג שלי אז שנפרד ואני אשכח ממנו ואכיר מישהו ואם זהו שאני ארגיש.כואב לי לאבד בנאדם שהיה קרוב אליי, אבל הוא כל כך ילדותי וכל כך קשה לי לקבל את ההשלכות של פגיעת הראש שלו.אני מפחדת שאני לא בסדר, שאולי נאי דורשת יותר מידי, כל כך כואב לי שאני לא יחד איתו כי הוא כל כך חסר לי ואני לא יודעת אם הסיבות שקשה לי להיות איתו הן מוצדקות מספיק.הוא בן 28 מומתנהג כמו בחור בן 16 אני בת 24
איך אני יכולה לכאוב פחות או מה אני יכולה להתפלל לקדוש ברוך הוא שיקל עליי?
תשובה
שלום רב,
קשה לענות על שאלה מעין זו כאן באינטרנט. אם את מרגישה כי את לא מסתדרת איתו אז למה להמשיך? את חייבת להתיעץ עם מישהו מקצועי שיעזור לך להחליט האם להמשיך או לא. גם אם יש לו אוזן קשבת כלפייך, זה לא תמיד מספיק. לגבי הרצון שלך להתנתק, זה מאמץ לא פשוט ועלייך להיות סבלנית.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם