פרוש של פסוק מספר תהילים

בס"ד
שלום רב

הפסוקים מתארים את הים בתוך הקשר רחב של פרק קד המתאר את הטבע כולו כיצירה אלוקית מורכבת.
כל חלקי הבריאה הגדולים והקטנים מזינים זה את זה, ניזונים זה מזה, ומקיימים אלו את אלו. התמונה הכוללת מעוררת התפעלות עצומה מההרמוניה שמתנהלת בבריאה: "מה רבו מעשיך ד' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך" (פסוק כד).
בתוך התאור של הים יש מעין הערה לגבי הלויתן שעם כל גודלו ועצמתו אין לראותו חלילה כאחד מאלוהי העולם, לעומת אלוקים הוא בסך הכל כ-'משחק' עבורו: 'לויתן זה יצרת לשחק בו' – כך גם מדגישים לנו שאת הלויתן אלוקים יצר.

הערות כאלה חוזרות בתנ"ך כדי להדגיש שתופעות שמרשימות ומפליאות בני אדם (חלקן מאיימות ומפחידות מאוד) הן שוליות אצל הבורא. דגש זה בא כדי להתמודד עם המציאות האלילית באותה תקופה שהעניקה לדמויות אלו מעמד עליון, הפכה אותם לכוחות עליונים והשתעבדה להם. כך הימים והנהרות, השמש והירח, הברק (אש) והסערה וכד'

הנה שתי דוגמאות מפרקי תהילים – לקבוצות פסוקים שמתארות את כוחות הטבע האיתנים כמשרתי אלוקים (לצד הלויתן נזכרים כאן גם תנינים – אלו נזכרו כבר בבריאת העולם בראשית א; כא):

פרק עד מתאר את השליטה האלוקית בכוחות הגדולים ביותר -
(יג) אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים:
(יד) אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים:
(טו) אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן:
(טז) לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש:
(יז) אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם:

הפסוקים האחרונים (טז - יז) אודות יום ולילה, קיץ וחורף, מזכירים את ההבטחות שלאחר המבול (בראשית ח; כב): "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו". אפשר שעמים קדמונים נבהלו מהמבול וראו בו מעין התפרצות בלתי נשלטת של כוחות הרוע: הסערה והגשם, הנהרות והימים, בתוכם גם מפלצות הים: התנין והלויתן – ופסוקים אלו באים להכחיש אמונות נפוצות אלו ולציין שבורא עולם שולט היטב בכל בריותיו – גם הגדולות והמאימות ביותר, ולרמוז שהמבול היה כולו בשליטה וכוונה אלקית.

פרק קמח מתאר את הפמליה של מעלה ושל מטה – כולם כפופים ל-ד'.
(א) הללו יה הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים:
(ב) הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו:
(ג) הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור:
(ד) הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים:
(ה) יהללו את שם ד' כי הוא צוה ונבראו:
(ו) ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור:
(ז) הללו את ד' מן הארץ תנינים וכל תהמות:
(ח) אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו:
(ט) ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים:
(י) החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף:

על בסיס זה יש תקוה שגם גדולי בני האדם יצטרפו להבנה זו(יא) מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ: