פער חברתי בין בני-זוג

שאלה

בס"ד

שלום (:

אני יוצאת מס' חודשים עם בחור מתוק, ב"ה יש בינינו הבנה ונדמה שאנחנו צועדים אל עתיד משותף.

בתוך כל הטוב שה' שולח לנו, יש בינינו פער מנטאלי-חברתי שמביא למקומות לא טובים. הבחור (חוצניק) גדל והתבגר בחברה מעורבת, ופתוחה בין המינים (דתיים אבל שום שמירת-נגיעה, ריקודים משותפים, שח"נשים וכן הלאה) ואילו אני גדלתי אל תוך חברה שמרנית, אף-פעם לא היו לי חברים/ידידים או דיבור עם גברים (מלבד אחים שלי, אבא ודייטים ספורים)

לאט לאט הסתגלתי לחברה החדשה הזו ותוך כדי, נפתחו הנושאים האלו, למשל לקח לי כמה חודשים להכיר בכך שקשה לי שהוא רוקד מעורב, בזה שהמון בחורות עברו איתו חוויות משמעותיות ובזה ששיחה עם ידידה/חברה מפעם מביא אותי לקנאה ולאי-נוחות.לא נעים היה לי להיכנס למשבצת האישה המגבילה והאוסרת, אבל באמת הבאתי את הקושי שלי.

מאז שאנחנו ביחד הוא פחות פתוח במגעים ודיבורים עם בנות אחרות, וכל פעם שהנושא עולה הוא אומר שהוא אוהב, רוצה רק אותי ואין לו שום צורך באחרות. אבל מה לעשות? הבחור חברותי. וכל פעם שהוא מחזל"ש מחזרת/חברת ילדות וכולי, אני מרגישה אי נוחות שהוא מוותר על העולם המוכר בגללי (ובאמת, החברים דואגים להזכיר כל הזמן שהוא מתרחק ושאני הופכת אותו לדוס או למשהו שהוא לא) ומה גם, זה מעמיד אותי מול הביטחון העצמי שלי: מה, אני והרצונות שלי שווים עד כדי וויתור על הרגיל והמוכר. ועוד קולות כאלו

אני לא יכולה לרצות בשבילו, נכון? רק להביא את המק3ום שלי...

אני מרגישה שהימנעות ממה שהוא כלכך מכיר עושה לא טוב. זה צעד קיצוני שאנחנו לא בנויים אליו כזוג. מצד שני ממש קשה לי כשהוא עם אחרות.

הוא אמר שהעבודה שלי היא לתת אמון בו והעבודה שלו היא להצדיק את האמון. וששיחה עם חברה (אחרת..)היא רק שיחה עם חברה ושרק אני לנגד עיניו.

אני חושבת שכל דיבור עם עומק יוצר אינטימיות, וקשה לי מאד שהאיש שלי מפזר את עצמו (עצמנו) לכל עבר.

לאמר לו להפסיק או להפחית זה כמו לאמר לו להימנע מלאמר מילה השגורה בפי כל. זה הדפוס החברתי שלו כבר שנים ועד שבאתי או אפפעם לא חשב שיש פגם בידידות ובפורומים מעורבים.

בקיצור, אני לא יודעת איך לגשת לזה. איך להאמין בו ב-א-מ-ת,.

אני לא יודעת אם אני אמורה לעקם את האף ולהזכיר לו כל פעם שאנחנו יוצאים ופוגשים את האי-נעימות.

אני לא יודעת אם ההתעסקות הזו בריאה.

אני לא רוצה שיוותר על

תשובה