שאלה
שלום רב!
במהלך קריאת התורה בפרשת תולדות צרם לי נורא משהו שלא הצלחתי להבין לבד.
בפרשה מסופר על יעקב, ובין היתר מסופר על המתיחות בין יעקב לעישו. פעולות יעקב נראו לי קצת לא כשרות ונוגדות את דברי התורה, למשל:
1. כשעישו חזר מהציד (שצד בשביל אביו ובכך קיים כיבוד הורים) עייף ורעב ופגש את יעקב שהכין נזיד עדשים, יעקב לא נתן לו את הנזיד מתוך חסד ואהבת חינם כמו שהתורה מלמדת אותנו לעשות, אלא "סחט" אותו ודרש ממנו למכור לו את בכורתו בנזיד העדשים.
2. יעקב התחפש לעישו, שיקר לאביו שהוא עצמו עישו ובכך קיבל את ברכתו של עישו וגנב אותה ממנו. אפשר לראות בזה דבר שקר וגם חוסר כיבוד הורים בכך ששיקר לאביו, וגם עבירה על "לפני עיוור לא תתן מכשול" כביכול, שהטעה את אביו העיוור.
אני חס וחלילה לא מזלזל בצדקותו של יעקב, אבל אלו דברים שלא הצלחתי להבין לבד, ולכן הפניתי את השאלה אליך. איך יעקב עושה את הדברים האלה אם הם נוגדים את עקרונות התורה?
תודה רבה מראש!
תשובה
שלום
כפי שכתבת נכון, אין לזלזל ח"ו בקדושת יעקב, שהיה מלאך ד' ומרכבה לשכינה. איננו מבינים את מדריגת האבות, והם כלל לא במדריגת החיים שלנו.
אנו צריכים לעמול קשה כדי להבין את מעשיהם, ולעמול עוד יותר קשה כדי לקחת מעט מדרכיהם לחיינו הפשוטים.
א.המדרש שואל מה ראה יעקב לקחת את הבכורה, ועונה שראה שלפני בניית המשכן הבכורים יקריבו קרבנות בבמות, ולכן אמר בליבו 'רשע זה יקריב קרבן?' (עיין רמב"ן) ולכן לקח את הבכורה. הקרבן מבטא את דרכי התיקון בעולם, ועשיו הוביל דרך בעבודת ד' שהיתה צבועה האומרת שאנוכבר מתוקנים כפי שאנו- כולו כאדרת שיער, שנולד עשוי. יעקב הבין שהבכורה היא ההובלה של דרכי עבודת ד', ודרכו של יעקב היתה איטית, עמוקה, ונכונה. ולכן לקח את הברכות.
אך אם עשיו היה ממאן, ודאי יעקב היה נותן לו לאכול, שזו מידת החסד של סבו אברהם.
ועוד י"ל שרבקה אמרה ליעקב את נבואת שם ועבר, ולכן הבין שעליו לקחת את הבכורה מעשיו הבכור.
ב.זה אכן שקר, אך השקר גם הוא מכשיר להופעת האמת לעיתים נדירות. כגון עמדת בית הלל שלא אומרים על כלה מכוערת כפי שהיא אלא כלה נאה וחסודה. שכדי לקדם את השלום והאמת הגדולה של הזוגיות יש צורך גם בעיקום האמת הקטנה בהווה. אך זה מסוכן ולכן אסור לנהוג כך אלא בוראת שעה ובמקרים שהותרו בהלכה.
על כל פנים, על כל שקר יש מחיר, גם אם הוא היה נצרך, ולכן אמרו רבותינו שמעשה המן ואחשורוש הם בשל הזעקה המרה של עשיו.
כל טוב