שאלה
כבוד הרב שלום,
אני סטודנטית לחינוך. במסגרת לימודיי אני מכינה עבודה סמינריונית על המחזה "בטולות שידוך" של חנה אזולאי הספרי ומיכל ורד. הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי של שתי נערות חרדיות ממאה שערים אשר התאבדו בשל היותן פסולות שידוך והקצעתן מהחברה החרדית ונידויין. רציתי לשאול אותך בתור רב אשר עומד בראש מדרשה של בנות, האם נערה אשר הוכח כי קיימה יחסי אישות עם גבר שאינו בעלה או ארוסה או שידוכה, אכן היא פסולת חיתון? ואם כן, מדוע? והאם היא פסולת שידוך לכל אדם? או שיש פתרונות גם לנשים אלו? האם משמרות הצניעות באמת מתעדות ומרגלות אחרי אנשי הקהילה כדי לשמור על "קדושת" הקהילה? אם אכן היא פסולת חיתון, האם יש משהו בהלכה או התנ"כ שמסביר את ההגיון העומד מאחורי חוק זה? ושאלה אחרונה שמגיעה מתוך עיניין אישי ולא קשורה לעבודתי, האם בנות החינוך הדתי הקיבוצי, גם הן עומדות מול חוקים כה נוקשים וחברה לא מקבלת, מתערבת ודוחקת כמו בחברה החרדית? האם מוקיעים נערה שהוכח כי היא אינה "טהורה"?
מקווה שלא הייתי בוטה מידי לטעמך, אשמח לקבל ממך תגובה.
לי
תשובה
שלום
אין בהלכה מושג של פסולות שידוך. אין גם מקרה של אישה שאסור לה להתחתן, פרט לבחורה שהיו לה יחסים עם לא יהודי, או גילוי עריות בחיק המשפחה שאינה יכולה להתחתן עם כהן.
איני בקי בנבכי החברה החרדית בכלל, ולא במשמרות הצניעות בפרט. מבחינה ערכית, לא נראה לי שאם משהי מעדה אי פעם, שכל שערי התשובה יינעלו לפניה. התורה מכירה בערכה של התשובה. יש גמרא שמספרת אפילו על זונה מקצועית שחזרה בתשובה ונשאה לבן תורה שהיה כמעט בין לקוחותיה. ואם מדובר אכן בבחורה שסיגלה לעצמה דרך חיים מתירני, אז ברור שאין מקום להציע לה שידוך בחברה החרדית.
בחברה הדתית לאומית מחנכים לצניעות, ויחסים מחוץ לנשואים אסורים בהחלט, כפי שאוסרת ההלכה. אבל נעשה מאמץ לא לדחות מי שנכשל, כדי שעבירה בתחום רגיש זה לא יגרום לנטישת כל העולם של שמירת התורה והמצווות.
בברכה
אלי כאהן