פירות שביעית ומנהגי ט''ו בשבט

א. ט"ו בשבט הוא ראש-השנה לאילנות לצורכי תרומות ומעשרות, ויש אומרים שגם לענין שביעית. לפיכך:

1. פירות שחנטו בשנת שמיטה - פטורים ממעשרות.
2. פירות שחנטו ושיחנטו מט"ו בשבט ואילך - חייבים בתרו"מ.
3. פירות שחנטו מבין תחילת שנה שמינית לבין ט"ו בשבט באותה שנה - לדעת הרמב"ם: חייבים בתרו"מ; ולדעת השל"ה: פטורים מתרו"מ. לכן, הסומך על היתר-המכירה, ובידו פירות כאלו שנגמרה מלאכתם ע"י ישראל - חייב (לחומרא) להפריש מהם גם מעשר עני וגם מעשר שני.


ב.יש להקדים פירות מז' מינים שגדלו בארץ ישראל על פירות שגדלו בחו"ל. לפיכך יש להשתדל לקנות פירות ז' מינים שגדלו בארץ. ובכלל, הדבר נכון גם לגבי אנשי חו"ל, שיכולים לזכות בקיום מצות הפרשת תרו"מ אם ירכשו מפירות הארץ.

הסדר הוא: המוציא; מזונות; יין; זית; תמר; ענבים; תאנה; רמון; בורא פרי העץ; בורא פרי האדמה; שהכל.

לפניו תפוז ותפוח עץ - מהדין יש לברך על החביב עליו. בגדרו של 'חביב' - יש אומרים: מה שחביב עליו בדרך כלל; וי"א: מה שחביב עליו עכשיו.


ממנהגי היום: אין אומרים תחנון, שו"ע או"ח קלא ו,, ונוהגים להרבות באכילת פירות האילן (מגן-אברהם ופרי-חדש).

"דבר בעתו מה טוב" - בט"ו בשבט מצוה ללמוד הלכות תרומות ומעשרות.

שבת שירה: יש מקהילות הספרדים המוסיפים לאחר שירת-הים בפסוקי-דזמרא את הפסוקים מ"ותקח מרים הנביאה" ועד "כי אני ה' רופאך". לדעת המקובלים אין להוסיף.