פירוש משפט

בימי ספירת העומר נוהגים מנהגי אבלות על שתי תקופות קשות שהיו לעם ישראל בזמן הזה בימים עברו. ראשית האבלות נתקנה על מותם של תלמידי ר"ע בין פסח לשבועות ב"גבורה עילאית", הכוונה היא לגבורה גלויה. ככל הנראה תלמידי ר"ע מתו במסגרת מרד בר כוכבא, כך נראה ממקורות רבים (מעט מהם: רבי עקיבא תמך בבר כוכבא והחזיק ממנו משיח [ירושלמי] ואף היה נושא כליו [רמב"ם]. באגרת רב שרירא גאון כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו ב"שמד", וזהו כינוי בחז"ל לגזירות הרומאים בתקופת מרד בר כוכבא. וב'תפארת ישראל' כתב על התנאים שהיו הולכים לגדוד: "דהיינו בהלכם למלחמה כמלחמת בן כוזיבא, שהיה בימיהם נ"ב שנה אחר החרבן, והיה ר"ע נושא כליו של בן כוזיבא הנ"ל").
בשנת תתנ"ו, במסע הצלב, נטבחו קהילות גדולות על ידי הצלבנים. שלושת הגדולות מתוכן - שפיירא וורמיזא ומגנצא (שו"ם) נטבחו בימי הספירה. על כן הוסיפו באשכנז מנהגי אבלות נוספים לזכר הרוגי הקהילות.
גבורתם של קדושי הקהילות שמתו על קידוש ה', ועמדו בעינויים קשים ונוראיים בסרבם להתנצר, היא "גבורה גנוזה". כלומר, לעומת תלמידי בר כוכבא שמתו בגבורה אקטיבית של לחימה לחרות ישראל, קדושי הקהילות נפלו על קידוש ה' בגבורת עמידה פסיבית.
רשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא, וגם נקט בשיטתו במלחמה נגד הרומאים. על כן היה מבוקש על ידם ונאלץ להסתתר במערה שנים רבות.
"מתחברות יחד באוצר הרזים של רשב"י" - קודם כל כפשוטו. היום המיוחס לרשב"י הוא ל"ג בעומר שמהווה נקודת אמצע בין שתי התקופות. מותם של תלמידי ר"ע הסתיימה בל"ג בעומר, ואילו הקהילות נחרבו החל מה' באייר. על כן יש ברמ"ש שני מנהגים לגבי תקופת האבלות: מפסח ועד ל"ג בעומר (כפי שרובנו נוהגים היום) ומר"ח אייר עד שבועות.
ודאי שיש עומק נוסף ורזי לחלק זה של המשפט, אך לא זכיתי להבינו.
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל בספרו "באר מגד ירחים" כותב:
"תלמידי רבי עקיבא מבטאים את הגבורה בצורה אקטיבית. קדושי הקהילות שרבים מהם נהרגו באירופה עקד"ה בימי הספירה, הם מגלים את הגבורה הצפונה בדרך של פאסיביות בהתכנסות פנימית, ואוצר הרזים של רשב"י זוהי גבורת פנים-שבפנים, רז נצח ישראל.
ויש כאן שלושה תמרורים: העבר המזהיר בגבורתו העילאית, ההווה במצב הגלות בגבורתו הצפונה, ואוצר הרזים של רשב"י הוא חזון העתיד הנשגב".

כל טוב

ידידיה