פירוש לסימני הסדר ולטקסט

לשואל שלום רב.
שאלת כאן שאלות רבות. ואכן, מן הראוי לשבת לפני הסדר ולעיין בהגדה וללמוד מה יש בה ולהבין. הדרך הנכונה היא לשבת עם הגדה עם פירושים וללמוד כל דבר. כאן אנסה לענות בקצרה בלבד.
1. כרפס הוא ירק שנאכל לפני הסעודה כדי לעורר את התיאבון. היום קוראים לזה מתאבן. זה הוא סמל לחירות ועשירות, שכו מי הוא זה שנזקק לעורר את התיאבון? ודאי שלא הפועל הפשוט, שעמל כל היום. הוא רעב גם בלי זה. זהו מסממני העשיר, השבע, שצריך לאכול משהו לפני הסעודה כדי לעורר את תיאבונו. ובפסח אנו עושים כמה דברים שמציינים חירות ועשירות, כגון ההסבה, במקביל למעשים שמציינים עוני ומסכנות כגון אכילת לחם עוני וחצייתו לשניים והטמנת חצי לאח"כ.
2. ליל הסדר היה נחגג דווקא בירושלים כיון שבמרכזו היתה אכילת קרבן הפסח ע"י כולם. ולכן כל עוד אין בית המקדש, ועדיין זרים שולטים בו, נוסח זה מאד משמעותי.
3. התם אינו מודע לעומק הדברים אבל הוא שואל "מה זה?". זה שאינו יודע לשאול אין דעת אפילו בשביל לראות שיש כאן משהו מוזר ואין הוא שואל דבר, ואנו מצווים לעורר אותו, למשוך אותו ולספר לו את סיםור יציאת מצרים.
4. זה בא לציין את הקשר הגדול עם הקב"ה, שהגאולה היתה בנסים גלויים ולא ע"י אמצעים טבעיים ושליחים אנושיים, אלא באופן שהיה ברור לעיני כל שיד ה' היתה כאן.
5. זהו פסוק מהנביא יואל שממנו לומדים שכשכתוב בפסוק "ובמופתים" בכוונה בעיקר לדם.
6. ר' יהודה היה נותן בהם סימנים כדי להקל על הזיכרון. מלבד זה, פרשנים רואים בחלוקה זאת משמעויות שונות להבנת עניין המכות.
7. מהפסוק משמע שהנס בקריעת הים היה גדול ומשמעותי פי חמש מהנסים של המכות כולם. יחד עם זה דייקו התנאים שכל מכה היו לה השפעות שונות ורבות. וכתב הגר"א שכיון שנאמר שכל המכה שהיתה במצרים לא אשים עליך רצו התנאים להרבות במכות מצרים.
8. בפסוק כתוב על קרבן פסח "על מצות ומרורים יאכלוהו" ולמדו מכך חכמים שבאותו זמן שאוכלים את קרבן הפסח צריך לאכול גם מצה ומרור. הלל חידש שלא מספיק לאכול באותו זמן אלא צריך ממש לאכול ביחד ולכן היה כורך ביחד חתיכת בשר, מרור (חסה) בתוך מצה ואוכל.
9. אפיקומן. פירוש המלה - לפתן, כלומר קינוח שאוכלים אחרי הסעודה. ומשמעות ההלכה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" היא שאחרי שאוכלים מקרבן הפסח אסור לאכול קינוח על מנת שיישאר בפה טעם הקרבן. (ולכן היו אוכלים קודם את הסעודה, כולל בשר מקרבן חגיגה, ובסוף היו אוכלים מקרבן הפסח שהיה נאכל "על השובע"). כיום שאין לנו קרבן, אנו עושים זכר לכך, ואוכלים בסוף הארוחה כזית מצה שאחריה לא אוכלים שום קינוח. וכיום אנו מכנים את המצה האחרונה הזאת "אפיקומן" (למרות שבמקור זה היה הקינוח שאסור לאכול).
לאפיקומן אנו משתמשים בחצי המצה שחתכנו ב"יחץ" והחבאנו, כמו שעניים שומרים חלק מהאוכל לאח"כ. נהגו שהילדים "גונבים" את האפיקומן ומחביאים אותו ומחזירים אותו רק אחרי שמבטיחים להם מתנה. והסיבה היא, כמו הרבה דברים בליל הסדר, כדח שיישארו ערים כל הערב, מתוך המתנה למתנה שלהם, וכך ישמעו את ההגדה. וכיון שזהו מנהג ותיק, כדאי להמשיך איתו תוך ההסברה הראויה.

בברכה
אפי קיציס