שאלה
לרב שרלו שלום,
אני בן 28, רווק, מתגורר כרגע באופן זמני עם הוריי. מערכת היחסים ביני לבין אימי מאוד מורכבת. היא בנוייה מאהבה ומסירות אינסופית אך עם זאת מדאגת יתר, חטטנות ואובססיביות לפעמים. לאחרונה בעקבות מצב כלכלי שאני נקלעתי אליו וטענותיה לגבי "אורחות חיי" תקיפותיה מולי החריפו והיא זורקת אמירות בסגנון "אפס" "חולה נפש" "אאשפז אותך אשפוז כפוי" ועוד... כיצד אני מתמודד עם זה? איך אני גורם לה להפסיק ולראות שהיא פוגעת בי ופוגעת במערכת היחסים בינינו פגיעה אנושה? שכל אמירה כזו שלה קשה עשרות מונים ממכה פיזית ומשאירה צלקות ארוכות טווח?
לציין כי יש לה סיבות לכעוס/לדאוג אבל חלילה לא ברמות כאלה. בסה"כ מדובר בבלבול קטן באמצע החיים (לא פלילי או משהו בסגנון חלילה).
אודה לך אם תוכל לנסות ולהכווין אותי כיצד לפעול מולה.
בהערכה רבה וברכת שבת שלום,
ר
תשובה
שלום וברכה
אני מבין מהשאלה כי הבסיס של השאלה אינו הלכתי כי אם פסיכולוגי – איך מדברים עם אמא.
מניסיוני למדתי כי אפשר לדבר. צריך למצוא את הזמן (אולי אתה תזמין אותה לשבת בבית קפה יחד עימה) ולדבר איתה על כך, לא בשעה שיש מתח וכעס אלא להפך: לתכנן את היציאה המשותפת, לא לעשות את זה בבית, ולהעלות את הנושא. גם אתה אל תתקוף אותה אלא תספר כמה זה כואב לך וכמה זה מסבך, וכמה זה יכול להגיע למקומות לא טובים, וכמה זה משאיר צלקת ארוכת טווח. דבר על עצמך – לא עליה, ובדרך הזו הרבה פעמים מצליחים להראות לשני את הכאב שלנו.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם