פחד מגיהנום ועוד

תשובה:

לשואל היקר, שלום!
קודם כל אני רוצה להתנצל שלקח לי זמן רב לענות על שתי השאלות. השאלות הללו נראות לי משמעותיות ומרכזיות מאוד, ורציתי לחשוב עליהן בניחותא, וקצת להתייעץ עם אחרים.

שאלת שתי שאלות:
שאלה ראשונה היא איך תיאורי הגהנום הקשים מסתדרים לנו עם טובו של ה'?
ושאלה שניה: האם ה' מצפה מאיתנו שנחיה בלחץ כל הזמן, ונוודא שבכל רגע אנחנו עובדים את ה', ולא מבטלים תורה?

נתחיל מהשאלה הראשונה:
א. אתה בודאי מכיר את תחילת ספר מסילת ישרים שהקב''ה רצה להיטיב לנו ולכן יצר עולם שיש בו בחירה, על מנת שנבחר בטוב ושכרנו יגדל. נשאל אותך שאלה: ואם נחטא, הרי יצא שכרנו בהפסדנו! מה הרווחנו מכל הסיפור הזה? אלא שבדיוק בשביל זה הוא יצר את האפשרות של העונש, בשביל להרחיק אותנו מן החטא. כלומר מצד אחד הוא מאפשר לנו לחטוא - בשביל ליצור את הבחירה, אך מצד שני הוא יצר תנאים מסוימים שירחיקו אותנו מן החטא. המשותף לשני הצדדים הוא ששניהם לטובתנו: הן הבחירה, והן הרחקתנו מן החטא.
אם כן, יוצא שכל המערכת הזו מטרתה הוא שיהיה לנו טוב, ומדובר פה בטוב אמיתי, ברמה אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים, שבדרך אליו אנו נקראים לעיתים לוותר על ה'כיופים' הקטנים שלנו, ולדחות את הסיפוק המיידי.

ואם תשאל: רגע, כל מה שכתבת מצדיק שיהיה איזשהו סוג של עונש, אבל איך הגענו לתיאורי הזוועה שמופיעים במדרש ההוא?
נדמה לי שהתשובה פשוטה: אנחנו לא אמורים להגיע לשם. המדרש הזה נכתב על מנת שאף אחד לא יגיע לשם. למה אני מתכוון? הזוהר הקדוש קורא לכוחות שמטרתם להעניש את האדם שחטא - 'רצועה לאלקאה', כלומר רצועה שבה הקב''ה מלקה. בספרי החסידות מסבירים את כוונת הזוהר כך: כמו ששומר שהולך עם כלי נשק - עיקר כוונתו היא שמי שיראהו יפחד לגנוב,ולא נכון לומר שעיקר כוונתו היא לפגוע במי שגונב, כך גם הקב''ה שברא את כוחות הדין בעולם - עיקר כוונתו היא שבני האדם יירתעו מלחטוא, ולא נכון לומר שכוונתו היתה להעניש בהם את החוטאים. זו תשובה ראשונה: המדרש כותב את התיאורים הללו דווקא בכדי שלעולם לא נפגוש אותם בעצמנו...
אז איך אנחנו צריכים להתמודד עם התיאורים הללו? בדיוק כמו שאנחנו מתמודדים עם סכנות אחרות שאנחנו עוברים לצידן יום יום. ברור לכל אחד מה יקרה אם חלילה הוא ירד לכביש מהיר כאשר מכוניות נוסעות בו. האם אנחנו עסוקים במחשבה על זה? לא. מספיק לנו לדעת מה יקרה - ולהזהר. הידיעה מה יקרה ח''ו הופכת את הירידה לכביש לדבר שאנחנו לא מעלים על דעתנו לעשות, ואין צורך שנתבונן כל הזמן בירידה ובתוצאותיה הצפויות ח''ו.
אותו דבר לגבי תאונות דרכים, או עיסוק בלתי זהיר בחשמל, וכו' וכו'. אנחנו יודעים מה עלול לקרות ח''ו ולכן תופסים מרחק מכך, והמנגנון הזה פועל כראוי גם בלי שנדמיין באופן מפורט את תוצאות המעשה, נחשוב על זה ונזדעזע מכך בכל פעם מחדש.

ב. נציע דרך נוספת לראות את התיאורים הללו: נשמה שעוברת ח''ו על מצוות ה' - סובלת מכך. אנחנו חיים בעולם החומר, ולכן לא מסוגלים לחוש באופן ממשי את סבלה של הנשמה. לכן באים חכמים ומנסים להמחיש לנו את סבלה, כל אחד בסגנונו. לפני כמה מאות שנים תיארו את הסבל כמו בחיבור הזה, הרב קוק תיאר אותו כצערה של הנשמה שרוצה להתאחד עם מקורה האלוקי ולא מצליחה, ויש שתארוהו אחרת. מדובר פה באיזושהי מהות רוחנית, וכולם מנסים לתת לנו איזשהו מושג מהי, בעזרת משלים מעולמות שונים: מהעולם הפיזי, מהעולם הריגשי, וכן הלאה. בקיצור: אפשר להתמקד במסר של החיבור הזה, ולאו דווקא בתיאורים הפרטנייםם שבו.


לגבי השאלה השניה:
קשה לי להאמין שהקב''ה רוצה שנסתובב עם רגשות אשמה שאנחנו לא עושים מספיק, או עם לחץ, מסיבה פשוטה - נדרשנו לקיים את המצוות בשמחה! (אתה יכול לראות זאת למשל בתחילת ספר חרדים). קשה לשמוח מתוך לחץ. קשה לשמוח מתוך תחושה תמידית של חוסר סיפוק, או של אשמה. אם כן, איך נשלב בין שני הדברים? איך נשלב בין מצד אחד לעשות ככל יכולתנו, ולא לבזבז את הזמן שניתן לנו בעולם, ומאידך לחיות מתוך שמחה? אציע שתי תשובות:

א. בירור הלכתי - אם אתה מסתובב בתחושת אשמה מכך שאתה לא לומד כל הזמן, אתה יוצא מנקודת הנחה שאתה נדרש ללמוד כל הזמן תורה. מי אמר? כדאי אולי לברר:
מהי חובת לימוד התורה?
והאם מותר לאדם ללמוד גם דברים אחרים? (שלא לצורך פרנסה)
והאם מותר לאדם לקרוא דברים שמשיבים את נפשו, על אף שבזמן הזה יכל תאורטית ללמוד תורה?
אפשר ללמוד על כך, ואפשר לשאול. אני משער שלאחר בירור של דברים אלו, התחושות תשתנינה, ואת מה שיתברר לך שאתה יכול לעשות - תעשה בשמחה, ללא כל רגשות אשמה.

זו רק דוגמא אחת לעניין. כללית, לפני רגשות אשמה, תמיד שווה לברר האם יש להם 'הצדקה' הלכתית! (כתבתי 'הצדקה' במרכאות, כי בכלל רגשות אשמה זה לא דבר חיובי, גם כשמדובר על עבירות. כשעשינו משהו לא בסדר - צריך לקחת אחריות, צריך לתקן. אבל לא צריך לאכול את עצמנו. זה לא מועיל לשום דבר! לא נאריך בזה. זה כבר נושא שדורש כתיבה נפרדת).

ב. 'מעשה רב' - שווה לברר איך גדולי ישראל חיים! הם לחוצים? מרירים? מלאי רגשות אשמה? בודאי קראת על ר' שלמה זלמן אויערבך למשל, על הרב מרדכי אליהו, או על גדולי ישראל אחרים. מספרים עליהם שהם היו נינוחים, רגועים, קשובים, ועל אף שלא בזבזו את זמנם - הם לא נכנסו ללחץ. הם הכירו את כוחותיהם, ולא דרשו מעצמם יותר ממה שיכלו (והלוואי שנזכה לעשות חלק קטן ממה שהספיקו!). הדוגמאות שנתתי הם לא היחידות, אם כי לא זכיתי להכיר את כ-ל גדולי ישראל בכדי שאוכל להגיד לך שכולם היו כאלו.

זהו בקיצור. ניסיתי לענות בקצרה על שתי השאלות הגדולות שכתבת, ואני מקווה שהדברים יתישבו על לבך. אם תרצה להגיב, לברר עוד, או לשאול משהו בכלל אחר - המייל שלי הוא: elazar72@gmail.com.
שאלת שאלות של חיים. שאלות יסודיות מאוד, שגם אני עסוק בהם או בדומות להם (בעיקר בשניה), וגם רבים אחרים.

בהצלחה רבה ביישום של הדברים!
אלעזר