פחדים..."אין יאוש כלל...

שאלה

אני לא יודע אני מחכה לפחות יותר משבוע לשאלה ששלחתי.

אני פשוט לא יכול לתפקד מאז "טרואה" של מוות.

שאתה פשוט יודע שאתה הולך למות בעוד 4 ימים!,

וב4 דקות האחרונות פשוט התחלתי לרעוד.

בסוף הכל נגמר בשלום הודות לה'!

מאז אני בקושי מתפקד בלי לחשוב!

אני פתאום מתעורר לעולם ושם לב שהמוות קרוב לכל אחד.

ופשוט אנשים מעלימים ממנו עין! המוות קרוב לכל אחד.פשוט אנשים מעדיפים להדחיק אותו על ה"תת מודע" שמשם לפי שידוע נדחק כל המחשבות פחדים ולבסוף הכל נשפך משם,לתת מודע מגיעים גם דברים שהעין רואה ואתה עצמך לא שם לב.

כל הדברים האלו בסוף באים לך במכה.

בקיצר אני מאז לא יכול יום אחד בלי מחשבה,

זה היה כמה ימים אחרי סיום החופש הגדול לפי זיכרוני.

אני מאז לא מתפקד כראוי,איך לי כוח להמשיך בכלום,

אני מתחיל דברים לא מסיים אותם!

ואומר לעצמי למה לעשות את זה?!המוות קרוב לכל אחד!

פשוט אתה לא יודע מתי.\

יש כל כך הרבה סכנות שפתאום עכשיו רק שמתי לב!

הדבר שאני מחכה אליו מכל היום וכמעט זה הלילה רק לישון להתעורר מאוחר.

שאני יושן אני פשוט מעלים את החיים שלי מכל הדברים שלי!,אבל שאני מתעורר אני נזכר כל פעם מחדש שפשוט אי אפשר להעלם מהעולם!

"הכל רודף אותך,ואתה רודף הכל!"

אין לאן לברוח מקום שאפשר לקיים את החיים בשקט לקיים את הדת היהודית כמו שצריך בלי לפחד!

בלי לחשוב מה יהיה בעוד שנה,שנתיים!.

בלי לחשוב איך המוות יהיה.

אם הוא יהיה פתאומי,או עם מין סטופאר כזה שסופר לך זמן לאחורה ובסוף ישמידו אותנו!

עם כל האיומים שיש לנו על המדינה על הכל פשוט!.

אין!

אני בן 13.5 ומרגיש כמו במשבר גיל ה-40 שלא הספקתי כלום בחיים שלי.

שפשוט אין כל כך סיכויים שיהיה לי ילדים,

אני התחלתי לחשוב רק שלילי.

חשבתי לעבור לדוד שלי בחו''ל.להעלים עין מהמדינה מהכל.

אבל איך אפשר?!,

ההורים קודם כל.

חברים שנית!זה פשוט הורג אותי פיסכולוגית לאט לאט!איך אפשר להמשיך.

כל פעם שאני חושב על זה לעומק על מה שיהיה

[כמו עכשיו] וכל מיני אני מתחיל פשוט לבכנות בכי לא של עוצב ולא שמחה פשוט בכי של "אין לי חיים-וגם לכולם אין חיים פשוט הם דוחקים את זה".

איך אפשר להמשיך,אני רציתי להתחיל להכנס לחסידות ברסלב,,אני לא יודע איך אבל!

אני עדיין תקוע באותה שכונה שאני גר עם כל הפחדים העמוקים והלא מודחקים שלי!,

שמה יהיה בעתיד מה יהיה מחר,מה היה.

חברי

תשובה