פדיון הבן ?

ב"ה


ברכה ושלום.


זה נחשב הריון ראשון וחייבים בפדיון הבן.

וראי בקישור הבא על פדיון הבן ב:http://www.misgav.org.il/site/he/eCity.asp?pi=3582

**ואני מעתיק לכם את דבריו של "ספר החינוך" על מצווה זו.

לפדות בכור אדם, כלומר שמצוה על כל איש מישראל שיפדה מן הכהן בנו שהוא בכור לאמו הישראלית, שנאמר במדבר י"ח, ט"ו , אך פדה תפדה את בכור האדם. ומצאנו במקום אחר שתלה הכתוב הבכורה בפטר רחם, שנאמר בסדר בא אל פרעה שמות י"ג, ב' , כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא, ופירוש פטר רחם, פתיחת רחם, כלומר שהיה ראשון לפתוח רחם אמו, ומפני כן אמרו זכרונם לברכה בכורות מ"ו ע"א , שהבא אחר הנפלים, כל נפל שאמו טמאה לידה מחמתו הבא אחריו אינו בכור לכהן, מפני שלא פתח זה רחם אמו שהנפל פתחו שקדם לו, אבל כל נפל שאין אמו טמאה לידה בשבילו הבא אחריו בכור לכהן. ובמסכת נדה כ"א ע"א יתבאר חילוק זה. ובמסכת בכורות שם יתבאר כמו כן איזהו בכור לכהן ולא לנחלה או בכור לנחלה ולא לכהן, גם אמר שם שיש בכור לכל ויש שאינו בכור לאחד מהם.

משרשי המצוה כתבתי מה שידעתי בסדר בא אל פרעה עשה ו' מצוה י"ח . מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה בכורות מ"ט ע"א שמצות הפדיון הוא משיש לו שלשים יום ומעלה שיצא מכלל נפל, שנאמר במדבר י"ח, ט"ז , ופדויו מבן חדש תפדה. ומצוה זו מוטלת על האב, עבר האב ולא רצה לפדותו מצוה על הבן לפדות עצמו משיגדיל. והפדיון הוא בין בכסף השוה חמש סלעים בין בשוה כסף מן המטלטלין שגופן ממון, יצאו עבדים וקרקעות ושטרות שאם פדהו בהן אינו פדוי. חמש סלעים של פדיון, האב יכול ליתנם לכהן אחד או לכהנים הרבה, והחיוב ליתנו לכהן זכר ולא לכהנת, דאהרן ובניו כתיב בכסף פדיון בכור במדבר ג', מ"ח . ואם רצה הכהן להחזיר לו הפדיון אחר שנתנו לו יצא ידי חובה, ובלבד שלא יתננו הוא לו על מנת כן, ואם נתנו לו על מנת כן אין בנו פדוי עד שיגמור בלבו ליתנו לו מתנה גמורה, ואם פירש ונתן לו על מנת להחזיר ונתפייס הכהן בכך בנו פדוי.

וכן למדונו רבותינו שבזמננו שבסדר כזה עושין פדיון הבן, מביאין כוס יין והדס לבית אבי הבן או למקום אחר, והכהן שיבחר בו האב לתתן לו פדיון בנו מברך תחלה על היין ועל ההדס, ואחר כך מברך ברכה זו, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק את איבריו רמ"ח איברים, ואחר כך נפח נשמה בו, כדכתיב בראשית ב', ז' ויפח באפיו נשמת חיים, עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סיככו כדכתיב איוב י', י"א עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, וציוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג בו, וזימן לו שני מלאכי השרת לשומרו בתוך מעי אמו כדכתיב שם, י"ב חיים וחסד עשית עמדי וגו', אמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני, אביו אומר זה בני בכורי הוא ואני מוזהר לפדותו שנאמר שמות י"ג, י"ג וכל בכור אדם בבניך תפדה, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שכשם שזכית אביו לפדותו כן תזכהו לתורה לחופה ולמעשים טובים, ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיונם. ואבי הבן מברך שתים, על פדיון הבן ושהחיינו, ונותן לכהן הפדיון הידוע שהוא חמש סלעים כמו שקצוב בתורה, והם ששים ארגירץ של כסף צרוף במשקל ארצנו, ואחר הפדיון מברך הכהן שלשה ברכות אלו שכתבנו.

עוד כתב הרמב"ן ז"ל, שבשעה שנותן האב כסף פדיונו לכהן, שנותן בנו ביד הכהן ואומר לו הכהן, אי זה חביב עליך יותר בנך או חמש סלעים הללו, והאב משיב בני חביב עלי, מיד נוטל הכהן הדינרין ומוליכן בידו על ראש הבן ואומר, זה תחת זה, זה חילוף זה, זה מחול על זה, יצא זה לכהן ויכנס זה הבן לחיים לתורה וליראת שמים, יהי רצון שכשם שנכנס לפדיון כן יכנס לתורה חופה מעשים טובים, ונאמר אמן. ונותן הכהן את ידיו על ראש הבן ומברכו כפי שיודע לברכו, כגון ה' שומרך וגו' תהלים קכ"א, ה' , כי ארך ימים ושנות חיים וגו' משלי ג', ב' , ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך וגו' תהלים שם, ז' , ונוטל הכהן הכסף ומוציאו לכל חפצו. ויתר פרטיה במסכת בכורות פרק שמיני .

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בישראלים הזכרים אבל לא בנקבות, שכך קבלנו קידושין כ"ט ע"א , שהאיש שהוא בחיוב לפדות עצמו הוא חייב לפדות בנו, אבל לא האשה שהיא אינה בת פדיה. וכן אינה נוהגת בכהנים ולוים מקל וחומר, אם הם פטרו ישראל במדבר מפדיון בכורות, דין הוא שיפטרו את עצמן. ועוד אמרו זכרונם לברכה בכורות מ"ז ע"א שאפילו בן ישראל הבא מן הכהנת או הלויה בנו ממנה פטור מפדיון, לפי שהדבר תלוי באם, שבפטר רחם תלה הכתוב.

ועובר על זה ולא פדה בנו משהוא ראוי, כלומר משעברו עליו שלשים יום, אם מת קודם שיפדנו ביטל עשה זה, אוי לו שנשא עונו על נפשו. ואף על פי שאין למצוה זו זמן קבוע דבכל שעתא ושעתא אחר שלשים יום זמנה היא, אף על פי כן חכם לב יקח מצות, ויקדים ויעשה אותן מיד שאפשר לו וחפץ ה' בידו יצלח. ולפי הדומה שהאב חייב לעולם לפדות בנו ואפילו אחר שהגדיל הבן המצוה מוטלת על האב, וכמו שאמר הכתוב שמות י"ג, י"ג וכל בכור אדם בבניך תפדה, הרי שהטיל המצוה על האב, "














בברכה,


עוזיאל