שאלה
קרה לי אותו מקרה שמסופר בגמרא על רבי אלעזר והמכוער... הייתי בתחנת אוטובוס, לבדי, ופתאום הגיע מישהו שנראה מפחיד מאוד. הפנים שלו היו מעוותות והוא גם התנדנד שהלך, אחר כך הבנתי שזה כנראה כי יש לו רגל אחד יותר קצרה מהשניה, אבל בהתחלה חשבתי שהוא שיכור. בקיצור, נבהלתי, ובלי לחשוב לרגע יצאתי מחוץ לתחנה. באותו הרגע אותו איש התחיל לצעוק עלי: "מה את בורחת? מה, אם אני מגיע אז צריך לברוח? מה, אני יעשה לך משהו?" התנצלתי, וחזרתי מיד לאיפה שעמדתי קודם, אבל האיש ממש לא נרגע:"למה, אני לא בן אדם? אני בא אז צריך לברוח? מה אני עשיתי משהו?" ואז הוא הוסיף את המשפט: "תדעי לך, בגלל אנשים כמוך בא לי למות." בשלב הזה כבר הרגשתי נורא, והתחננתי לו כל הזמן: "סליחה, אני מצטערת, עשיתי מעשה מגעיל, אני מבקשת סליחה, בבקשה תסלח לי"
אבל הוא לא התיחס לבקשות שלי, ורק הוסיף שזה לא רק אני אלא הרבה אנשים. ואחרי כמה דקות הגיע האוטובוס שלו והוא נסע.
אני לא יודעת מה לעשות,לא התכוונתי לפגוע בו, לא חשבתי, לצערי, כשעשיתי מה שעשיתי...וזה לא תחנה שאני רגילה להיות בה, מן הסתם שאני לא אראה אותו שוב, וגם אם כן, הרי כבר בקשתי ממנו סליחה בדמעות עשרות פעמים והוא לא סלח..מה אני יכולה לעשות? איך אפשר לתקן את מה שעשיתי?
תשובה
שלום וברכה
זה באמת מעשה נורא.
הוא באמת מתאים לכותרת.
עכשיו צריך לתקן אותו.
אין דבר מה שלא ניתן לתיקון.
את התחלת בדרך הנכונה. בקשת ממנו סלילה, הצטערת באמת, ואת מבקשת באמת סליחה גדולה.
מה עושים הלאה ?
במצבים שכאלה, הופכים את הנפילה למקור של עליה, וזה התיקון היותר גדול.
הפכי את האירוע הזה לאירוע מכונן, שלמדת ממנו איך אנו ראויים לנהוג כלפי בני אדם אחרים – זרים ומוזרים* איך אנו ראויים להקשיב למי שנושא מצוקות ואנו לא יודעים לקרוא אותן, וכדו'.
אז תגלי שאת באמת הופכת שגגות (שהרי זה לא היה בזדון) לזכויות, והמקרה הכואב הזה הופך להיות מקור לאנרגיה גדולה של תיקון ועליה.
זו דרך התשובה הטובה ביותר, ואת תהפכי את העולם למקום טוב יותר ומוסרי יותר.
כל טוב והרבה הרבה חיזוק