עשיית חסד

שלום וברכה

נושא החסד מחייב ספר שלם ואין מקום באתר זה לספרים מלאים.
על כן אכתוב ראשי פרקים בלבד:
א. ההנחה בשאלה היא שהתורה מתאפיינת במצוות בלבד, ואם אין מצווה לעשות חסד – הלוא שאין הדבר עומד בבסיס התורה. ברם, הנחה זו אינה נכונה. ישנן הנחות עמוקות יותר מאשר המצוות, והמצוות בנויות עליהן. אחד מיסודות אלה הוא החסד, עד שהכתוב אומר "עולם חסד ייבנה", וחז"ל מבארים כי קין נשא את אחותו מכוח עולם החסד הזה – כדי שהעולם יהיה קיים. קשה אפוא למצוא בסיס עמוק יותר לתחילת ההבנה של מושג החסד מאשר הקביעה כי העולם בנוי על החסד, ומכוחו הוא פועל. הדבר בא לידי ביטוי מאוחר יותר בבחירת אברהם אבינו, שהוא שהטמיע את עולם החסד בתוך עם ישראל.
ב. בדיוק אותו עיקרון קיים לגבי תיקון המידות. אף שאין מדובר במצווה אפשר לקבוע שהוא משהו עמוק יותר מאשר המצווה, והוא ראשית הזהות האמונית. דברים מעין אלה כתב רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי ב , מח.
ג. יש בסיס משותף והוא עשיית החסד, ואין אנו מתעלמים מעשיית החסד של אדם חילוני. ברם, העושה זאת מתוך משמעות דתית מעצים את החסד לשני כיוונים שונים: ראשית, התורה מעצבת גם את המובן של המושג "חסד", שהרי אפשר שאדם יסבור שהוא עושה חסד אך למעשה הדבר אינו חסד אמיתי. גם הזנות נקראת בתורה חסד, ובהקשר אחר נאמר "חסד לאומים חטאת"; שנית – כל דבר הנעשה בשם שמיים מכפיל את משמעות העשייה – גם חסד, וגם גילוי שמו של הקב"ה בעולם.


כל טוב