עשה לך רב

לרן שלום,
צודק אתה בציטוטם של דברי חז"ל, אך דומני שאין לפרשם באופן שבו אתה מפרש אותם.
המימרא התנאית "עשה לך רב" מופיעה פעמיים במסכת אבות. כוונת מימרא זו, לעניות דעתי, היא לכוון את האדם ללימוד תורה רציני ואמיתי. לימוד שכזה לא ייתכן אצל אדם המחליף תדיר את רבו או את החברותא שלו (כך פירשו משנה זו הרמב"ם ור´ עובדיה מברטנורא). ולכן עליו לקבוע לו "רב", מורה או בית מדרש קבועים על מנת שיוכל ללמוד תורה באופן מיטבי.
עניין נוסף אליו מכוונים דברי חז"ל אלו הוא הקריאה לאדם מישראל להתייעץ עם תלמיד חכם ומביני דבר במקרים בהם הוא מסתפק כיצד יש לנהוג. אין הכוונה להביא אל הרב כל עניין קטן כגדול, אלא לטפח את הענווה הדרושה על מנת להתייעץ בנוגע לספקות ולהתלבטויות בסוגיות המורכבות שאין האדם מצליח לפשוט בעצמו מעיון בספרים ובמציאות (ור´ את ר´ עובדיה מברטנורא על אתר, המסביר משנה זו בהביאו סיפור על רבא שהיה מתייעץ עם השוחטים [ולאו דווקא עם רבנים] בסוגיות הנוגעות לדיני טריפות).
זאת ועוד, לא מצאתי בספרות חכמים עד לדור האחרון מי שאומר שאדם חייב לפנות ולקבל על עצמו תמיד את אותו רב. חביבים עלי דברי הגמרא במסכת ע"ז כי "כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם".
על כל אדם מישראל מוטלת החובה ללמוד תורה כך שידע כיצד עליו לנהוג. וחלילה לו לאדם מלהעביר את האחריות הזו לאדם אחר. ואפילו על דברי הרב עצמו, כתב ר´ חיים מוולוז´ין בפירושו למסכת אבות: "אסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם".
יוצא אם כן, כי על אף שחשוב וראוי להתייעץ, לחקור, ללמוד ולהעמיק (שזו תמציתה של מצוות לימוד תורה), אין הכוונה להסיר מן האדם את האחריות וחובה על האדם להפעיל את רגש האחריות ואת שיקול הדעת בכל תחומי חייו.
אסיים בדבריו הנכוחים של האבן עזרא בהקדמתו לתורה:
"אשר כל דבר מצוה קטנה או גדולה,
בכף מאזני הלב תהיה שקולה,
כי יש בלב דעה
מחכמת יושב קדם נטועה....
כי לא נתנה התורה לאשר אין דעת לו,
והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו."
בברכה חמה,
אילעאי עופרן

נ.ב. - אני ממליץ לך לעיין בחוברת "חירות, סמכות אחריות" שכתב הרב יצחק בן דוד בסדרת "עצ"ה לדרך" הדנה ב"סמכות חכמים ואחריות אישית".




רבני בית הלל משיבים על שאלות גם בפייסבוק - כנסו עכשיו - http://www.facebook.com/B.Hillel?filter=2