עשה לך רב

האחריות לשמירת המצוות מוטלת על כל יהודי ויהודי. דהיינו: מי שנהג שלא כפי ההלכה, ישא באחריות על כך.
הפניה לרב לשאול שאלות הלכתיות, כאשר השואל אינו יודע מה אומרת ההלכה, מורידה את האחריות מהשואל, שהרי הוא הלך לשאול מי שהוא בעל "סמכות" לפסוק הלכה, וסמך על ההוראה שלו.
בגמרא אנחנו מוצאים את המושג "סמוך" [או בעל "היתר הוראה", כמו שהגמרא מביאה ששאלו על חכם פלוני "יורה?" (כלומר: "יפסוק הלכה?") והתשובה היתה: "יורה!" (=אכן, רשאי הוא לפסוק הלכה)] שהוא תואר שניתן לאדם שלמד ושימש פוסקי הלכה, וראה כיצד פוסקים באופן מעשי בשאלות ש"עולות מן השטח". מי קובע אם הוא נחשב "סמוך"?
מי שבעצמו "נסמך" על ידי מי ש"נסמך" ושהוא בעצמו "נסמך" וכו' וכו' אחורה ואחורה, עד משה רבנו.
זה כבר כמה מאות בשנים, שנפסקה שלשלת ה"סמיכה". כיום, מי שנסמך על ידי מי שנסמך וכו'- אע"פ שהשלשלת אינה מגיעה עד משה רבנו. (והיה פולמוס גדול לגבי חידוש ה"סמיכה" לפני מאות בשנים, בימי ר' יעקב בי-רב)
יש ר"מים שלמדו, ונבחנו, וקיבלו "היתר הוראה" או "סמיכה". ובשאלות הלכתיות פשוטות יותר- גם ר"מ שלא נסמך יוכל לענות לך.
רב קונסרבטיבי או רב רפורמי, שכל תפיסת עולמו היא ערעור על הסמכות ההלכתית, אינו נחשב לסמכות הלכתית, שאם תשמע לפסקיה, ותנהג, והתברר שהפסק איננו לפי ההלכה המקובלת, האחריות אינה מוטלת עליך, שהרי הלכת לשאול מי שבעצמו אינו מקבל את הסמכות ההלכתית המסורתית.