שאלה
בס"ד
לכבוד הרה"ג שליט"א.
אני ממוצא תימני (שאמי) והולך לפי ספרי הפסיקה התימנית.
(מו"ר הרה"ג יוסף צובירי זצ"ל,שולחן ערוך המקוצר להרה"ג יצחק ראצבי, שתילי זיתים,וכו')
ידוע שיש הרבה פרטי פרטים של דינים ועניין של דיעבד ושעת הדחק, האם את הדינים שלא אמצא בספרי הפסיקה התמניים אוכל ללכת לפי הפסיקה הספרדית?
או שבכל שאלה לגבי דין מסויים עלי לפנות לרב תימני?
(אני מעדיף ספר שיקיף כמה שיותר את כל חלקי ה"שולחן ערוך" עם כמה שיותר פרטים).
אני יודע שספר "ילקוט יוסף" להרה"ג יצחק יוסף די מקיף ,וראיתי גם את הספר "הבית היהודי" להרה"ג אהרון זכאי שגם הוא מלא כל טוב, מה כבוד הרב ממליץ לעשות?
אשמח לקבל תשובה חזק ואמץ!! ותודה רבה.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" המנהג הוא עיקר גדול ביהדות ולכן עליך לפסוק לפי מסורת אבותיך בידך ואין לך לשנות.
במקום שאין מנהג מבורר או שיש ספק או במצבי שעת הדחק ודיעבד אתה צריך לפסוק לפי עיקר הדין המופיע בשו"ע כפי שפסק מר"ן שהוא המשביר לכל הארץ ועל פיו יוצאים ועל פיו באים.
בשו"ע עצמו יש כללי פסיקה שאותם צריך ללמוד ולהבין כגון סתם ויש או יש ויש או דינים שנפסקו בשו"ע ואנו נוהגים אחרת כגון מנהג הכפרות או דינים שנויים במחלוקת גאוני האחרונים כגון האם לברך "להדליק נר של שבת" לפני ההדלקה או לאחריה או כגון כשהקבלה והפסיקה חלוקים אז פוסקים כדעת ה"בן איש חי" למשל בעניין ערב פסח שחל בשבת האם אומרים ברכה מעין 7 ?
וכמובן שספר "כף החיים" הוא נר ולאורו פוסקים ובדעתו מתחשבים וכל זה במקום שאין בידך הלכה ברורה ומשנה סדורה במקום אחד.
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ה או"ח סימן א בפתיחה לתשובה.
בברכה,
עוזיאל
.