שאלה
שלום כבוד הרב.
בתורה כתוב ומודגש הרבה פעמים הערבות ההדדית שאנחנו צריכים לרכוש לחברינו,
"ואהבת לרעך כמוך" "יהיה חברך אהוב עליך כשלך" ועוד ועוד.
אולם כיום אני לומדת בכיתה את חומש במדבר ומוזכר במהלך הספר הרבה דברים שגורמים למעמדות, אפליות, וכל מה שאינו מעורבות.
למשל שיש סדר עדיפיות בהקרבת הקורבנות במשכן, שסדר החנייה של השבטים הוא גם לפי מעמד(בין השאר), מעמד של כהנים, וגם בתוך מררי גרשון וקהת יש מעמדות.
האם זה דבר שמוכיח את האמת על הנאמר שכל עמ"י ערבין זה לזה ושל עמ"י צריך להיות מאוחד? מעשי אבותינו צריך להדגיש לנו כמה כן חשוב מצוות שבין אדם למקום שקשה לקיימן עם אפליות אלו?
אשם אדם עם יכולות וכשרונות שנולד לשבט הלא נכון?
בתודה , ח'.
תשובה
לשואלת שלום רב.
ערבות הדדית אין פירושה אחידות. הגוף כולו הוא אחד, אבל הוא מורכב מאיברים שונים - ראש, ידיים, רגליים וכו'. כך בעם יש דרגות שונות ותפקידים שונים, אבל כולם מאוחדים וערבים זה לזה. לכל אחד יש את הכישורים שלו והיתרונות שלו. ובלשונם של חז"ל אמר ר' יוחנן בן זכאי - אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. כלומר כולנו מאוחדים אלא שלכל אחד יש את תפקידו. ובמקום אחר אמרו לגבי הלויים, שמי שמונה להיות משורר (מהלויים שתפקידם לשיר בבית המקדש) אסור לו לעבוד כשוער (בשערי בית המקדש), ושוער לא יעבוד כמשורר.
וכאן חשוב להבין דבר חשוב. ייעודנו הוא לעשות את רצון ה' ולהדבק בו. את זה יכול כל אחד מכל שבט ומכל מעמד. ואכן אנו רואים שמכל השבטים היו נביאים גדולים וחשובים. וכך אמרו חז"ל במדרש, שכל אדם בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה בין ממזר בין כהן גדול, הכל לפי מעשיו זוכה לרוח הקדש. משמעות הדבר שלא משנה לאיזה שבט נולדת או באיה מעמד אתה, ואפילו ממזר או עבד (!) יכול להגיע לרמות העליונות של דבקות בה' ולהגיע לרוח הקדש! אמנם בתפקיד החיצוני שאותו אתה ממלא בחיי האומה, בפעולתך כאן בעולם, משתנה מאדם לאדם ומי שלא נולד כהן, למשל, לא יוכל לעבוד בבית המקדש . אבל בעיקרון כל אחד לפי מעשיו זוכה לרוח הקדש ולעולם הבא שלו.
בברכה
אפי קיציס