שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני פונה אליך משום שהרגשתי שממך אוכל לקבל תשובה אמיתית ולא תשובה מתחמקת.
רציתי לשאול על אברהם אבינו.
לדעתי, אברהם מצטייר כמנהיג הדגול כלפי חוץ, אדם בעל חסד והכנסת אורחים, אך לבני ביתו, היחד הוא שונה.
כרגע אני לא אתייחס למדרשים של חז"ל כמו שאברהם נטע את אוהל שרה קודם או אחרים.
אברהם אבינו, כאשר הוא מתבקש ללכת ולהחריב את סדום, הוא עולה מתווכח ודורש דין וחשבון מהקדוש ברוך: השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" אברהם אבינו כביכול מוכיח את הקדוש ברוך, וזאת מתוך אהבתו לאנשים צדיקים, אבי המון גויים.
אך כאשר מגיע הציווי האלוקי, לך הקרב את בנך יחידך לעולה. אברהם אבינו שותק, אין הוא מתווכח, מתמקח, מנסה להוכיח לבורא עולם שלבנו יצחק לא מגיע עונש זה.
אם היית אומר לי, שזה משום שאברהם קיבל כל ציווי אלוקי בלי לשאול ועשה, אז כיצד תסביר את הדיאלוג שלו עם ה' על סדום ועמורה?
מדוע כאשר הענין מגיע לבנו, הוא שותק, משכים בבוקר ושולח ידו למאכלת?
לדעתי, אולי היה פה ניסיון הפוך, אולי ה' ציפה מאברהם להתרעם, לדרוש את הקדוש ברוך ולהבין מדוע, להסביר למה לא. כי מרגע העקדה, ה' כבר לא נגלה לאברהם יותר, אברהם מחתן את בנו, וזהו אין יותר פירוט על אברהם.
חשבתי, שאולי לא את זה ה' מחפש, ה' לא מחפש את ישעיהו לייבויץ' שמקיים מצוות בלי להסתכל ימינה או שמאלה, אלא ה' מחפש את משה רבנו, שכל הזמן בא לה' ודורש ממנו דין וחשבון על מעשיו, גם על עם ישראל וגם על עצמו. על זכותו להיכנס לארץ.
איני שואל שאלה זאת מתוך ביקורת על המקרא ח"ו, אלא מתוך רצון להבין ולגדול בתורה, יש הרבה קושיות בתורה, וכל פעם שאני מצליח להגבר על אחת מהן, אני מרגיש מתקדם יותר בעבודת ה', ופה קצת נתקעתי.
תשובה
שלום וברכה
אין אנו יודעים מפני מה לא מחה אברהם אבינו נגד צווי העקדה. אנו יודעים את כל מה שכתבת בשאלה: שהוא פעל למען אנשי סדום, שהוא הכניס אורחים ועוד ועוד, ושהוא לא התנגד לציווי העקדה.
התורה לא חשפה בפנינו את עולמו הפנימי של אברהם אבינו עליו השלום, ומה עבר עליו משעה שקיבל את הצווי ועד שנאמר לו כי לא ישלח ידו אל הנער. אנחנו כן יודעים כי עם ההורדה חיפש אברהם אבינו כיצד להעביר את כל העוצמות הגדולות שהיו בו בעקדה, והוא מצא את האיל והקריב אותו.
אנחנו גם יודעים שהתורה חשפה בפנינו את מה שהקב"ה אמר לאברהם: "עתה ידעתי כי ירא א-לוהים אתה ולא חשכת את בינך את יחידך ממני", דבר המלמד כי כל פירוש שיטען שהקב"ה ציפה שאברהם אבינו יתרעם פשוט אינו נכון. על כך כתבתי ב: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19972.
לפיכך, השאלה מפני מה שתק אברהם אבינו נותרת לא ידועה לנו, ואין לנו אלא לפנות להשערות.
השערתי היא שאברהם אבינו ליכד את האהבות הגדולות שלו – לא-לוהיו ולבנו. כך ביאר הרב קוק זצ"ל את הירתמות אברהם למשימה. הוא הסתנוור מגודל השגב האל-והי וחש כי דווקא האהבה הגדולה ביותר שהוא יכול להעניק לבנו היא ללכד אף אותו עם ציווי הא-לוהים, וששניהם ילכו יחדיו אל הר ד'.
אדגיש כי בשל תפישתי שבני אדם יכולים לחוש תחושות קוטביות מנוגדות, הדבר אינו אומר שלא עברו עליו שעות קשות מאוד בדרך לעקדה, ושהוא לא היה שמח להיפטר ממנה. הפיוט המשורר "עין במר בוכה ולב שמח" הוא הפרשנות המדויקת ביותר לדעתי למה שעבר על אברהם אבינו.
אשמח את תקרא גם את:
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20795
כל טוב ויישר כוח