שאלה
שלום הרב!
השאלה שלי מופנית לגבי ההורים שלי,
הם אנשים מסורתיים, והחיים בבית הרבה פעמים מתוחים מאוד, אם זה בין ההורים, אם זה ילד מתבגר שנמצא איתם וקצת לא פשוט איתו, והאווירה לפעמים מאוד קשה,
אבל באופן כללי מטאטים הכל מתחת לשטיח עד ההתפרצות הבאה.
ה' הוליכני בדרך שונה.ישתבח שמו הגעתי לשבילי התורה.למדתי במדרשה וכעת אני בונה את ביתי בצורה שונה מאוד.
ובכל פעם שאני מגיעה אליהם, הפער הזה בהשקפות עולם, וההסתכלות, בתחומי ההתעניינות, גורם לי צער גדול כ"כ, במיוחד כאשר היחסים בין ההורים מתדרדרים.
יש פיתרון והוא התורה!אני יודעת!
השאלה שלי היא מה צריך להיות המקום שלי בכל זה?
לבקר אותם ואת דרכם? להגיד את דעתי?
אני יודעת שהסיכויים שמשהו ישתנה שואפים לאפס, כי זו דרך החיים שלהם, זה מושרש, ואולי הביקורת שלי רק תצער.
חוץ מזה שאני לא מוצאת את הכוחות לעשות זאת, אך זה גורם לי יסוריי מצפון שיש בידי את האמת ןאני לא מפיצה אותה, ומראה לאחרים-למשפחתי שלי!
זו הדילמה שלי,
אשמח לשמוע את דעת הרב.
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
קשה לי לענות על שאלה זו, שהרי איני מכיר את המציאות על בוריה.
על כן אני כותב את העקרונות, ומתוכם את תגזרי את הדברים הרלוונטיים לגבייך:
א. ילדים אינם מחנכים את ההורים. הם לא עושים זאת גם מכוח מצוות כיבוד אב ואם וגם בשל העובדה שזה לא מצליח.
ב. אם ההורים קשובים אלייך, והדבר יעזור להם להתייחס טוב יותר האחד לשני – מותר לדבר על כך בעדינות. החוכמה הגדולה היא לדבר כאילו עלייך, ואם לבבם פתוח הם יסיקו את המסקנות הנוגעים אליהם.
ג. את האמת את תפיצי במשפחה שאת בעזרת ד' תבני. שם את תוכלי לממש את מה שאת מאמינה בו, ואת מה שלמדת מהתורה, ובעזרת ד' המשפחה שלך תהפוך להיות מגדלור לדרך הראויה לבנות משפחה.
כל טוב