עניינים שונים

1.מהו תפקידן של הברכות? לשם מה אנו מברכים? אנו מברכים כדי לבטא תחושה של "פגישה" עם הקב"ה בכל פגישה עם דבר שאנו נהנים ממנו בעולמנו: מאכל, תופעת טבע, בשורה טובה וכו'. ככל שנפעיל יותר את החשיבה שלנו לקראת הברכה, היא תהיה פחות "מצוות אנשים מלומדה", ויותר "חיבור" אל הקב"ה. לכן, כך לפי הבנתי, אנו מדקדקים בסוגי המאכלים השונים: מה מברכים על גרגרי חיטה תפוחים, ומה על מאפה עם מי פרות, ומה על מאפה ללא מי פרות, ומה על בלילת קמח מטוגנת... כנ"ל לגבי הנחת תפילין: יש משמעות לישיבה, ויש משמעות לעמידה. וראוי לחשוב עליהן כאשר מניחים תפילין. הצדק אתך אם לא מבררים דברים לעומק, אז באמת הכל נראה משונה ומעצבן. אך אם מבררים לעומק- הכל נראה פשוט מרתק...
2.מצוות לימוד התורה איננה רק ברור הלכות רלוונטיות ליומיום. ברור כנ"ל הוא בגדר הכנה לקיום המצווה. מצוות לימוד תורה כוללת לימוד דברים שאני כבר יודע אותם, או דברים שאינם רלוונטיים לגבי מכל מיני סיבות: בגלל שהם שייכים לבית המקדש, ואין לנו בית מקדש היום וכו'. אנו לומדים תורה כדי להיות מחוברים לדבר ה' אשר ניתן לנו בסיני, ובנבואה על ידי משה, וכל מה שלמדו ולימדו רבותינו שבכל הדורות מימי משה רבנו ועד היום. הדיונים שהבאת בתור דוגמא: "התקדשי לחציי" "חצייך מקודש לי" הם דווקא דיונים אשר מלמדים עקרונות מעשיים לדיני קידושין אשר מאד רלוונטיים היום, כי הם נוהגים היום. אני מדגיש: לומדים מהם עקרונות, כללים. לא פרטים.
3.הרב קוק כתב לבנו, הרב צבי יהודה, כי יעסוק בלימוד מוסר ויראה "כפי מסת הזמן הפנוי, כי הם עיקר התורה" האם אין כאן סתירה? אם "מוסר ויראה" הם עיקר התורה- למה ללמוד אותם רק לפי הזמן הפנוי? הם צריכים להיות עיקר לימוד התורה? לימוד הסוגיות המסובך, הקשה, שאנו משקיעים בו מאמץ אינטלקטואלי גדול, הוא הוא זה אשר מחבר אותנו אל הקב"ה. אני מלמד את תלמידיי ("השמיניסטים") "עין אי"ה" על שבת דף ל עמ' ב' "כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו" וכן ברכות דף סג עמ' ב "כי מיץ חלב יוציא חמאה".