שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
בשנתיים האחרונה, מאז שאחותי הגדולה התחתנה ב"ה,
אני מרגישה שלא כיף לי להיות בשבתות בבית.
אנחנו שישה אחים ב"ה, חלקם נשואים עם ילדים, וכולם באים לסעודות שבת.
בשבת אני מוצאת את עצמי לפני ואחרי כל ארוחה צריכה לדאוג לסדר ולהכין הכל עבור 17 איש. אמא שלי כבר אישה מבוגרת ואני לא רוצה שהיא תטרח.
הבעיה האמיתית היא שאמא שלי מתייחסת לכל האחים שלי כאל אורחים ולא מרשה להם לעזור ומתרצת זאת בכך שאני כבר דואגת להכל. כינסתי את שתי אחיותיי לאחרונה והסברתי להן שזה לא פשוט לי לבד לארגן אחרי כולם, ושאני בעצמי סטודנטית ובתקופה יותר לחוצה ואני רק מחכה לשבת לנוח...
לאחר שדיברתי איתן הן מייד הפגינו הזדהות ונכונות לסייע לי,
אך בפועל כשהן באות לעזור אמא שלי עוצרת בעדן מלעזור והן מרגישות שהן עזרו בכך שהן מזיזות צלחת מצד אחד של שיש לצד השני (שזה בעצם לא עוזר בכלל). אני לא יודעת מה לעשות, זה יכול להישמע לך מאוד טיפשי, אבל זה מאוד מטריד פיזית ונפשית.
אני באמת צריכה את השבת לנוח, ואני מעוניינת אפילו לא בחלוקה שווה אלא כמעט שווה- שאני אעשה את החלק הגדול יותר, הרי בכל זאת אני דיירת בבית עדיין.
דיברתי על כך עם אמא שלי- והיא מייד התעצבנה וטענה שאם כך אני מרגישה היא מוכנה לעשות הכל לבד העיקר שלא אבקש מאחיות שלי, כאשר ברור כי היא אישה מבוגרת ואין לי בכלל את המצפון לתת לה לעשות זאת.
הפתרון היחיד שהיה נראה לי באופק זה פשוט לעולם לא להיות שבתות בבית. כי אין לי כח לכל הבלאגן סביב זה. מה עושים?
תודה מראש, שוב סליחה על כך שהשאלה נראית מאוד טיפשית.
אנא הבן כי זה מאוד מתסכל אותי במהלך השבתות!
תשובה
שלום
ברוכה תהיי על ההבנה והרגישות למצב. אני חושב שבהרבה משפחות יש חוסר רגישות מצד האחים הנשואים ומשפחותיהם כשהם באים להתארח והפתרון הוא להבהיר שוב ושוב לשאר בני המשפחה שהם צריכים לעזור. או שיאכלו בכלים חד פעמיים וכו'.
בברכה אייל משה