שאלה
שלום רב!רציתי לשאול שאלה:בזמן האחרון התחזקתי ואני מרגיש קשר חזק מאוד להקב"ה.ההתחזקות שלי היתה פחות בעניין של עם ישראל אלא יותר בעניין המידות והטהרה,וכשאני מתפלל על הדברים האלו אני מתפלל מכל ליבי וזה יוצא מתוכי.אך יש בנוסח התפילה דברים שאני מרגיש מוציאים אותי מטהרת התפילה ושיכרון החושים שמלווה איתה-כל העניין של אויבי עם ישראל.למה צריך להתפלל על כך שהקב"ה ישבור ויאבד את אויבינו?אני מרגיש שהעניין הזה מוציא אותי מהאהבה שממלאת אותי בתפילה?אולי אם יסבירו לי אוכל להישאר באותה הרגשה נפלאה בזמן התפילה.
תשובה
החווייה האישית המרוממת שאתה מתאר היא אכן אחת מהתכליות המרכזיות של מצוות התפילה. אך עליך לשים לב שחז"ל תיקנו את התפילה כולה בלשון רבים, וזאת משום שהם ראו בה לא רק את החוויה הפרטית של המתפלל אלא גם את החיבור לכלל ישראל. זו גם הסיבה הוצרכו לתקן בה גם את ברכת המינים, שאמנם לא היתה כלולה בתקנה המקורית של תפילת שמונה עשרה, אלא שהוצרכו להוסיפה, וזאת משום שהצלחתם של אוייבי ישראל מעמידה בסכנה את קיומו הרוחני של עם ישראל. סכנה זו מאיימת גם על המישור של הטהרה ותיקון המידות של הפרטים שבעם ישראל. אמנם ברכה זו בעייתית כפי שאתה מתאר את תחושתיך כלפיה, וזו כנראה היתה הסיבה לכך שלתקן ברכה זו נבחר שמואל הקטן (ברכות כח ע"ב), שהיה ידוע במידת הענווה שלו, ולא היה חשש שהוא יערב בתקנתה איבה אישית, אלא יתקנה לשם שמים. לכן עלינו לדעת לשלב לצד העיקר של התפילה העוסק בשאיפות החיוביות, גם את הבקשה של סילוק המעכבים והמונעים מההתקדמות של העולם לקראת תיקונו. עלה והצלח.
התשובה נתנה ע"י הרב ברוך קהת