על סף יאוש דחוףףףףףףףף

"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה". ועוד כותב הרמב"ם על מי ששב בתשובה שהוא "אהוב ונחמד, קרוב וידיד" לפני ה'!! אשריך שזכית למדרגה הזו. לפעמים אנחנו עושים מעשים טובים אבל לא באמת מאמינים כמה שהם משפיעים עלינו ועל כל העולם. צריך להאמין למה שכותב הרמב"ם. אתה אהוב לפני ה'! אין דבר גדול מזה!

שים לב! הקפדת במשך 4 חודשים, וגם עכשיו אתה מאוד רוצה לשוב אל ה'. זוהי בדיוק התשובה. זה לא פר ולא נכון להסתכל רק על המכשולים. זה גורם מספר 1 ליאוש. לכן, לפני הכל הכי טוב שנחשוב על הדברים הטובים שעשינו ושאנחנו עושים. זו האמת הפנימית שלנו. נכון, לפעמים אנחנו גם נכשלים, אבל זה לא באמת אנחנו, זה רק בגלל היצר.
מעבר לכך, עבודת ה' דורשת הרבה סבלנות וחשוב שתדע שאתה לא לבד במערכה. אין כמעט אנשים שלא קשה להם להתגבר על היצר. אשריך ואשרי חלקך ששמת את עצמך בין אלה שרוצים להפסיק ולהתקרב יותר לה'.

אם אתה רוצה יותר להעמיק בעניין ולגלות את דרכי הפעולה של היצר, אתה מוזמן להמשיך לקרוא קצת נקודות מתוך דברים שקראתי בספר "אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא (מומלץ מאוד לקנות את הספר. הוא שווה זהב!).

מדובר בתאווה מיוחדת, שאיננה עומדת בשורה אחת עם שאר התאוות המוכרות לנו – כגון גזל, רצח וכדומה. עלינו לדעת שהתופעה הזו היא מאוד טבעית לנו, הבנים. ואין תאווה כתאוות העריות, שהיא מתייחסת לעצם החיים. היא חזקה כל כך, מפני שהיא מגיעה עד אותה נקודה המחיה ומצמיחה ומולידה חיים חדשים. וכגודל הבניין – כן גודל הפיתוי וגודל ההרס.

הפעולה הראשונה שעושה לנו היצר היא פשוט [לייאש אותנו], לתת לנו תחושה שאין לנו סיכוי. הייאוש הרבה יותר גדול מעצם הפיתוי. זוהי עצבות של שקר שאין ממנה בניין. לאחר מכן מגיע היצר כידיד ומייעץ לנו – "הרי כבר אין לך סיכוי לעולם הבא, ה' הרי כבר לא אוהב אותך, אז לפחות תהנה מהעולם הזה!"... וכך הלאה.
השלב הבא הוא הבדידות. האדם מרגיש שהוא אשם במצב שבו הוא נמצא ולכן ה' הפנה לו עורף. והבדידות הזו מביאה פחד, ותחושה ש"ממילא כבר אין טעם לעשות מצוות ולהתאמץ בעבודת ה', בכל מקרה אף אחד לא מסתכל עליי ועל מעשיי". וכו' וכו'.

לסיכום, נזכור שזהו נסיון שה' מנסה אותנו, כל אחד לפי מדרגתו. ככל שהאדם גדול יותר כך הנסיון גדול יותר. ונאזור כוחות להילחם ביצר. זוהי עבודת חיים, אבל אנחנו לא לבד. אם אנחנו נתאמץ ה' ימשיך לעזור לנו.

עלינו לזכור תמיד שתיקון הנפש והמידות לא נעשה בלחץ ובעצבנות. אם אתה רוצה באמת לתקן, כדאי לאגור הרבה סבלנות ושלוה. מה עושים כשנופלים? לא מתייאשים, אלא פשוט (כן, זה נשמע פשוט) - קמים. מי שנכנס לייאוש - מפסיד במערכה. ואיך ניצלים מייאוש? זוכרים שה' נמצא איתנו בכל מצב, הרי אפילו בזמן החטא עצמו הוא ממשיך להזרים לנו כוחות חיים! רבונו של עולם אף פעם לא סוגר את הדלתות, ואפילו לרשע ביותר הוא מסכים למחול, לפתוח דף חדש ולאפשר לו להתקרב אליו.
זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל מה זה חשוב כמה זמן זה לוקח - העיקר שבכל רגע שמצליחים להתגבר מתקרבים עוד אל ה'.

אני מקוה מאוד שהדברים האלו יחזקו אותך להמשיך ולהתמודד. הניצחון על הייאוש חשוב לכולנו. כל חייל במערכה תורם לכל עם ישראל.
המשך לעלות ולהצליח!
חזי וסרטיל
heziw1@gmail.com