על נסיונות ועוד

שואל/ת יקר/ה,
השאלה היא איך נדע אם עומדים בניסיון פשוטה מאוד, התורה והמצוות הם השביל בו אנו צועדים,הם המצפן. החיים הם קסומים אבל אינם אגדה, או משחק מחשב בו עוברים שלב ומקבלים בונוס בנקודות כאות להתקדמות.
בחיינו, אנו מתנסים כמעט בכל רגע, כל בחירה שלנו היא ניסיון, אנו יכולים לבחור בטוב = דרך התורה והמצוות או לבחור ח"ו אחרת.
ברגע שאנו מקיימים את ציווי התורה אנחנו מקיימים את רצון הבורא וניתן לומר שעמדנו בניסיון, אין צורך להתעמק במחשבה האם זהו ניסיון? אלא להשתדל כמה שיותר בקיום תורה ומצוות. עם הזמן מסתכלים אחורה ורואים את התקדמותנו אך הדבר לא ממומלץ ברוחניות להסתכל מטה, אלא תמיד לשאוף מעלה.

לשאלתך השנייה, האם הרהורים מבטאים חוסר אמונה??
יש להבחין בין שני סוגי הרהורים, הסוג הראשון הוא הרהורים זרים שעולים לאדם באופן טבעי כיוון שהמחשבה משוטטת לבין הרהורים זרים שחושבים עליהם בכוונה תחילה ומתעמקים בהם.
הסוג הראשון, מחשבות שעולות לנו במהלך התפילה, לימוד תורה ובחיי היום יום, ניתן לדחות אותה על ידי החלפתה במחשבה טובה אחרת ולא כדאי להיכנס למלחמות עימה. זהו עניין טבעי בהיותנו בני אדם בגוף גשמי עולות לנו מחשבות שונות, כמובן שיש ביכולתנו לאמן את המוח שלנו להפסיק עניין זה באמצעות הבנה שאנו שולטים על המחשבות שלנו ולא המחשבה שלנו שולטת עלינו!!, כולנו משתמשים בביטוי "מחשבות עולות לנו" אבל אנו שוכחים שאנו מרגילים את המוח שלנו לחשוב מחשבות ספציפיות ולאחר שהתרגל בכך תקופה מסוימת המחשבה עולה באופן אינטואיטיבי אבל גם את זה ניתן לשנות. מחשבות אלו לא מבטאות חוסר אמונה אלא הן חלק מהבחירה שלנו אם לחשוב מחשבות טהורות או להרהר במחשבה זרה ולדחות אותה, לא צריך להתרגש ולהילחץ ממחשבה זו אלא לשמוח כי על כל דחיית מחשבה זרה יש שכר. (ניתן ללמוד על כך בהרחבה בספר התניא , פרקים כו כז)
הסוג השני של הרהורים זרים שמתעמקים בהם ומפתחים אותם, אסורים למחשבה. מדוע?
הנשמה מתלבשת בשלושה לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה. כאשר המחשבה היא לבוש עדין מאוד וקרוב לנפשו האלוקית של האדם.
המחשבה עדינה יותר וקשורה יותר עם הנפש- ודאי שאין שום ערך לדיבור אחד לגבי כוח המחשבה.
האדם חושב ולאחר מכן מדבר מה שחשב כיוון "שהמחשבה היא גם כן בחינת אותיות, כמו הדיבור רק שהן רוחניות ונעלות יותר" כך אומר בעל התניא במפורש.
כשיש ריקבון באמצע פרוסת לחם הוא יתפשט וישתלט על כל הפרוסה, ממש כך נפש האדם: המחשבה מבטאת את פנים האדם את רחשיו הפנימיים ביותר.
לכן, כשהפנים לא נקי מדברים בטלים ומחשבות אסורות עם הזמן המחשבות יתורגמו לדיבור ועשייה ח"ו וכמובן שיש קושי לקבל עניינים שבקדושה כשכל התוכן הפנימי של האדם מורכב מהיפך קדושה.
אנו מתקשים להבין את כוחה של המחשבה, את עוצמתה ויכולתה הרוחנית והגשמית אבל בכל אופן אנסה להסבירה באמצעות הסיפור הבא:
מסופר על יהודי שחי בעיר מעזיבוש והיה לו ריב עם בן עירו, ותוך כדי שהות בבית הכנסת במחיצת הבעל שם טוב היהודי צעק שהיה:"קורע את יריבו כדג".
הבעל שם טוב ציווה לתלמידיו לשלב ידיהם בידי חבריהם, ולהתייצב לידו בעיניים עצומות.
הבעל שם טוב הניח את ידיו הקדושות על כתפי שניים מתלמידיו, אלה שעמדו בסמוך, לפתע נזדעקו התלמידים מתוך אימה גדולה: הם ראו כיצד קורע הוא כדג את יריבו!
מכאן הוכחה גמורה, שמכל כוח – תוצאה ופועל דבר: אם בלבוש חומרי, או רוחני, שאפשר לתופסו רק בחושים נעלים ועדינים יותר. (ספר היום יום, כ"ט תשרי).
המחשבה אינה מוחשית לנו אבל יש בכוחה להשפיע על עניינים גשמיים אם נרגיל את עצמנו לחשוב יום יום על גניבה ח"ו,מתישהו זה יתורגם למעשים.
הרי אי אפשר לנהל חיי פנים וחיי חוץ, אי אפשר לחשוב טוב ולא לעשות טוב כפי שאי אפשר לחשוב על עניינים אסורים ולא להדבק בהם, כיוון שאדם הנכנס לאטליז ירצה או לא ירצה ידבק בו ריח הבשר...
לכן, תשובתי אלייך היא שמחשבות רצוניות שמפתחים אותן הן היפך האמונה בה´ ותורתו.
ניתן לפנות אליי לאי מייל אם יש שאלות נוספות.
ברכה והצלחה,
אירית.
iritjully@walla.com