על מכשפים קוסמים ושאר אגדות בתנ"ך

"כולם אומרים"? כיצד ניתן להתבטא כך בתקופתנו בה מכשפים וקוסמים למיניהם, מקובלים אמתייים ומדומים, מרפאים הליסטיים אמיתיים ומדומים וכל מיני סוגים של שרלטנים (איני אומר חלילה שכל מי שמציע רפואה אלטרנטיבית הוא שרלטן), מציעים פתרונות קסם לכל מיני תחלואים ובעיות? באשר לענקים וגמדים, הרי אלו מצויים כיום ובעבר ומתועדים בפרסומים שונים (ב1999 נמדד בטוניס ענק בגובה 2.357 מטר, די קרוב למה שהתורה מתארת על עוג מלך הבשן (דברים פרק ג), ונמדד גמד בוגר בגובה 57 סמ').
באשר לאמיתותם של כוחות פראפסיכולוגיים, ישנה ספרות עניפה על כך. ראה למשל "המציאות האחרת" של א. צייטלין. בשאלה עד כמה קיימים כוחות כאלה, נחלקו הדעות בין חכמנו. הרמב"ם סבר שאין בהם ממש, לעומתו חכמי ישראל אחרים סברו שיש בהם ממש, אלא שהם אסורים על פי התורה, וכן הוא הרושם העולה מדברי חז"ל. מתקופת הגאונים הגאון הבולט שסבר כמו הרמב"ם היה ר' שמואל בן חופני גאון, שאת פרשת בעלת האוב בשמואל, הוא מבאר שדבריה היו דברי כזב ואחיזת עיניים. וראה בהרחבה ברד"ק שמואל א כ"ט, כה. (דרך אגב לא הבנתי את השאלה מהריגת המכשפים. גם אם הכישוף אין בו ממש, היו מנהיגים שרדפו והרגו את העוסקים בכך).

התשובה נתנה ע"י הרב ברוך קהת.