על הציבור החרדי והדתי-לאומי ועל סגירות ופתיחות

שלום רב

את שואלת לגבי סגירות ופתיחות והשאלה שלך היא בהחלט מאד מאד אמיתית ונכונה.

תראי, אני מסכים לגמרי שיש לסגירות יתרונות, ואני מסכים איתך שההפחדות הן לא כל כך רלבנטיות. יחד עם זה, צריך להכיר בכך שיש לסגירות גם לא מעט חסרונות. היא יוצרת חומות בתוך הציבור עצמו (למשל, בציבור החרדי אין כל כך מקום אמיתי לחוזרים בתשובה), היא יוצרת שנאה וניכור גדול בתוך העם שמוביל לכל מיני עיוותים (כמו יציאה כנגד הצבא או כנגד לימוד מקצוע) ועוד ועוד.

אם אני אנסה להתיחס בצורה יותר כוללת, העולם המורדני והחיים במדינת ישראל וארץ ישראל, מעמידים לפנינו הרבה מאד אתגרים בשמירת מצוות. יש כל מיני דרכים להתמודד עם האתגרים האלו, אבל חשוב לזכור שאין 'דרך אחת נכונה', אלא כולנו - כל ציבור שומרי המצוות - מנסה למצוא את הדרך המתאימה לו (ובאמת לאנשים אחרים מתאימות דרכים אחרות).

לסיכום הנקודה הזו - אין ספק שהתפקיד שלנו הוא לבסס את האמונה המוחלטת בחומרת העבירות, אבל יחד עם זה, האמונה הזו צריכה להיות מבוססת בצורה בריאה ונכונה. גם השתמטות מהצבא באמתלאות שונות היא עבירה חמורה, גם שנאת אחים והתיחסות שלילית לחלקים גדולים מעם ישראל הן עבירות חמורות

לגבי חינוך הילדים - אין ספק שההלכה מתנגדת לתנועת נוער מעורבת, ואני לא חושב שאת חייבת להכניס את ילדייך לשם. ברוך ה' יש ציבור תורני גדול מאד עם מוסדות חשובים שמשתדלים באמת להקפיד על קלה כבחמורה, ויש בהם הרבה יותר 'סגירות'. יש גם תנועת נוער נפרדת, וגם סניפים נפרדים בתנועות נוער אחרות, כך שברוך ה' יש הרבה מאד אלטרנטיבות. אגב, בהרבה מאד מקומות, הסניף המעורב הוא מהווה 'הצלת נפשות' משום שאלו שלא יגיעו לסניף, יישארו בבית עם דברים הרבה יותר גרועים..

מקוה שעזרתי בהבהרת הדברים. תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias1@gmail.com