שאלה
מגיל0 ועד היום מחנכים אותי שהתורה היא הדבר החשוב ביותר.
לאחרונה קראתי את מכתבם של אורי אורבך וחיים ולדר והתעוררה אצלי שאלה אנחנו תלויים בין שני עולמות?זו לא סתירה?
(אפשר לראות את המכתבים כאן: http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article621.htm)
תשובה
תשובה
שלום וברכה לשואל היקר!
קראתי את מכתבם של אורי אורבך וחיים ולדר, נגעת בנושא מאוד חשוב שבאמת צריך לתת בו את הדעת ולא להשאר שאנן נוכח הדברים שנכתבו, ואמנם על המכתבים אלו יש תגובות ממספר רבנים שכדאי מאוד לקרא, למרות זאת אנחנו נעמיק בסוגיה הזאת יותר.
אתייחס בתשובתי בצורה כללית וציבורית ולא ליחידים ומקרים פרטיים אלא לתופעה כוללת, כי בכל ציבור יש יוצא מן הכלל ויש הרבה מקרים מורכבים וכל דבר לגופו.
אקדים ואומר, בתקופה של חזרה לארץ ישראל , של שיבה הביתה, כל הכוחות של עם ישראל מתעוררים, ולכן כל כוח וכוח מתעורר ע"י ציבור מסוים, בכל ציבור יש איזה כוח מרכזי שהוא בא לייצג וכל עניינו לחזק את הכוח הזה ועד שהוא ישלים את מעמדו ומקומו, בטבעו- יסתור כוח אחר, עניין אחר, עד שיגיע למיצוי.
ואם כן לכל ציבור וציבור יש רק חלק מהשלמות, כי הוא מייצג רק כוח מסוים, ולכן יש בו חסרונות שהם יושלמו על ידי ציבורים אחרים.
הכוח המאחד
בבית מדרשו של הרב קוק זצ"ל ,בנו, תלמידיו וממשיכי דרכו למדנו את התפיסה המאחדת, המחברת בין כל הדעות, כל הרעיונות כל השיטות, לאחד את כל הזרמים להרמוניה אחת שלמה, כמו לדוגמא, בתזמורת ישנה הרמוניה של כל סוגי הכלים ביחד בהרמוניה, או לדוגמא, בצבא, כל החיילות פועלות ביחד כל אחד בכוחו ותפקידו, או למשל בגוף האדם ישנה הרמוניה בין כל אברי הגוף ועוד, ועוד. וכפי שלמדנו מהרב קוק שצריך לשים כל כוח וכוח במקומו כך שתראה התמונה יותר ויותר שלמה.
תורת ה' תמימה
התורה מתפשטת על כל קצוות החיים ומאירה אותם באורה, התורה נוגעת בכל תחום ועניין. החל מהאדם עצמו, משפחתו ועד תרבות חברתית ולאומית, ובכן חלקים מהחברה הדגישו חלק מהתפשטות התורה כל אחד לפי תחומו ועניינו.
אנחנו צריכים להקים מתוכנו אנשי תורה במלא מובן המילה, ולכן התורה שלנו נוגעת גם בדברים לאומיים וגם בדברים החברתיים- תרבותיים, תורת ה' תמימה –משיבת נפש רבותינו אמרו על זה, שככל שהתורה היא שלמה, היא מתפשטת על כל תחומי החיים, כך היא משיבת נפש.
ולכן אומר, ופה אתייחס ישירות למכתבים, המושגים "חרדי " ודתי לאומי", הם בעיני רק מושאלים לצורך העניין.
ולגופו של עניין, אנחנו גם נלמד תורה וגם נלך לצבא מתוך גישה תורנית, ונתפלל בכוונה בלי דיבורים בתפילה וגם נגיד תפילה לשלום המדינה, נדע את שמות רבותינו אך נדע גם את שמות מנהיגי אומתנו, נתבונן במדינתנו כמהלך אלוקי, כהשגחת ה' על עמו וארצו, נדע למודי קודש וגם לימודי חול אך גם נדע מה עיקר ומה טפל, מי מהם "השפחה" ומי מהם "הגבירה".
הכלל הוא לחיות את חיינו מתוך קודש של רוחב, ומתוך עומק, אנחנו לא תלויים בשני עולמות אלא מאחדים שני עולמות, תרבותי ולאומי, לא עולם של פשרנות, אלא עולם של יציבות תורנית מורחבת, רוח של תורה גם בהווי של החיים וגם בהווי הלאומי, לאחד בין הדתי לבין הלאומי לעניין אחד, מטרה תורנית אחת, להיות חרד לדבר ה' בכל תחומי התורה והחיים, ולכן אין פה סתירה אלא יש בלבול וטשטוש מושגים בשני המגזרים.
ואנו עדים שבתקופה האחרונה יש שינוי לטובה בכל המגזרים, הדברים מתבהרים יותר ויותר לשני הצדדים, ויש פתיחות ללמוד אחד מהשני. וכמובן הדברים ילכו ויתבארו ויתבהרו יותר ויותר מתוך תורתנו השלמה.
בברכה חן
chencorcos@gmail.com