על אנוכיות (אגואיזם בלע"ז)

שלום!
ההגדרה היבשה במילון למושג אנוכיות היא:
"מושג המדבר על אדם שהוא עצמו נמצא בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו"

פה הכל מתחיל,
לראות את עצמי כמרכז, במרכז.
להתייחס לכולם כעזרים,
הם נמצאים פה בשבילי.
בקיצור, הכל מגיע לי..
ואני לא ממש חייב לאחרים משהו.
כמו רב המידות הרעות, גם אנוכיות שורשה בגאווה.
למה בעצם?
אני הכי טוב ולכן מגיע לי שכולם ישרתו אותי..
אני הכי טוב= גאוותן.
הגאווה היא רעה חולה שמוציאה את האדם מן העולם. כל כולו עסוק בעצמו ,ובמקום להתעסק בנתינה, בחסד, לדאוג לזולת, להיות ערכי, מלא באידיאלים ,ענייני, הוא עסוק בעצמו ונעשה עבד.
עבד לרצונות שלו, עבד לעצמו.
הגאווה שבקרבו הורסת כל חלקה טובה.
מפרידה בינו ובין סביבתו,
בינו לבין העולם.
ה- ו –א תמיד למעלה.
מסתכל על כולם.
הקב"ה אומר על אדם בעל גאווה:
"אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת"
איך זה יכול להיות?
הרי הקב"ה מלא עולם ו"לית אתר פנוי מיניה",
היתכן שהיכן שנמצא בעל גאוה הקב"ה לא נמצא?
הכוונה היא שכשאדם הוא כ"כ בעל גאווה,
הוא לא מרגיש שהקב"ה איתו
הגאווה מונעת את ההכרה במציאות ה´.
ואם הגאווה מונעת את ההכרה במציאות ה´
קל וחומר שהיא תמנע מאיתנו לראות את צרכי האחר
אחר שהוא בשר ודם.
היא תמנע ממני לראות שיש מישהו לידי
שלפעמים זקוק לי
ולפעמים לא.

אני לא לבד.
ואת זה צריך להפנים..

אז איך אפשר לעבוד על זה.
כמו שבטח הובן , צריך להתחיל לעבוד ממקום אחר.

להתרחק מהגאווה, גם אם זה אומר ללכת לצד השני.
"מאד מאד הווי שפל רוח".
לתת יותר מקום לאחר, בהתבוננות, זה הרי לא משהו שיבוא באופן טבעי,
להיות מודע כל הזמן לזה שאני צריך לתת מעצמי לאחרים, להתחשב, לחפש איפה לעזור.
לא לחפש להיות הכי טוב שיש, להיות טוב זה מספיק..
הכי טוב, זו גאווה, להכי טוב מגיע הכל.
ואנחנו חוזרים לאנוכיות.

אמר ר´ שמחה בונים מפשיסחה:
צריך כל אדם שיהיו לו שני פתקים - אחד בכל כיס. על הפתק האחד כתוב "דע מאין באת, ולאן אתה הולך - מאין באת, מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך - למקום עפר רימה ותולעה", ועל השני: "לא נברא העולם אלא בשבילי"...

שנזכה בעזרת ה´
לחיות בפרופרציות נכונות
להבין מי ומה אנחנו.
יש לנו משימה בעולם הזה..
אנחנו פה בשליחות המלך,
הוא מחיה אותנו
הוא מקיים אותנו
ובלעדיו אנחנו פשוט ..
פשוט לא קיימים,
פיזית ורוחנית.

הרבה הצלחה.
רק טוב.
גילת
Gilat.t1@gmail.com