עלונים

שלום
מצווה ולהלן הרחבה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
- המותר והאסור בקריאה
אסור לקרוא שטרות ומסמכים בשבת, כגון שטרות הלוואה וקנייה, חשבונות בנק, חשמל ומים, ומחירי מוצרים שרשומים על מודעות וליד מוצרים שבחלון הראווה. שכל הקורא בהם עוסק בחפצי חול ביום השבת (רא"ש), ועוד שיש לחוש שמא מתוך קריאתם יבוא לכתוב או למחוק בהם (רמב"ם).
לדעת הרמב"ם, כל קריאה בדברי חולין אסורה בשבת, ואפילו ללמוד מדעים אסור, כדי שלא ינהג כמנהג חול ויבוא מתוך כך לידי כתיבה. ולדעת רוב הפוסקים (רש"י, ר"י, רא"ש), מה שאסרו חכמים הוא קריאה בענייני חשבונות ועסקים, וכדי שלא יבואו לקרא בהם, אסרו גם לקרוא בדברי חול שאין בהם ערך. אבל מותר לקרוא בדברים שיש בהם צורך הגוף, כדוגמת הדרכות על תזונה נכונה, וכן את מרכיבי המזון שמודפסים על האריזות. וכן מותר ללמוד חכמות ומדעים, מפני שיש ערך בלימודם.
וסתם דברי חול וסיפורים שאין בהם ערך, אסור לקרוא, אבל מי שמתענג בקריאתם רשאי, שלא גזרו על קריאה שיש בה עונג. אבל סיפורים מסקרנים שגורמים צער או דאגות אין לקרוא בשבת (מ"ב שו, לח; שז, ג). ונראה שסיפורים מצערים מתולדות ישראל ומחיי הצדיקים מותר לקרוא, הואיל ויש בהם ערך של לימוד תורה ומוסר, אלא שעדיף ללמוד בדברים משמחים המתאימים יותר לשבת.
מעיקר הדין מותר לקרוא בעיתונים דברי חכמה. ומי שמתענג מקריאת חדשות וסיפורים ופרשנויות - רשאי לקרוא בהם, אבל ידיעות שגורמות לעצב ודאגה אסור לקרוא. ומותר לקרוא מאמרים כלליים על כלכלה שאינם עוסקים בהדרכה מעשית. אבל אסור לקרוא מאמרים שיש בהם הדרכה מעשית לעסקים והשקעות. וכן אסור לקרוא פרסומות למוצרים שאולי יקנה בעתיד.
ואף שמעיקר הדין מותר לקרוא חלקים מהעיתון, לדעת רבים ראוי להימנע מקריאתם בשבת, מפני שהם מלאים פרסומות מסחריות, ופעמים רבות הקורא בהם מצטער, וקשה להבחין בין המותר לאסור. בנוסף לכך, הקריאה בהם מבטלת את עיקרה של השבת שנועדה ללימוד תורה. ורק בשירותים אפשר לקרוא את דברי החכמה והידיעות שאינן מצערות.
[מותר לפרסם ולקרוא בעלוני שבת פרסומות של קניית צרכי מצווה, וכאשר יש תועלת בציון המחיר, שעל ידי שיראו שהוא זול, ירצו לקנות את המצווה, מותר לפרסם גם את המחיר וכן מותר לקוראו (עיין מ"ב שו, נה; שז, א; שכג, כ).]

פירוט הדעות:
הגדרת שטרי הדיוטות וטעם איסורם
לדעת רש"י (קמט, א, 'שמא ימחוק', 'אסור לקרותו'; קטז, ב, 'שטרי') ר"י (תוספות קטז, ב, 'וכ"ש') ורא"ש (כג, א), שטרי הדיוטות שנאסרו הם שטרי מקח וממכר ושטרי חובות ומשכונות, משום 'ממצוא חפצך'. והוסיפו חכמים לגזור שלא לקרוא גם בשטרות שאין בהם צורך כלל, כגון: כתב המהלך תחת הצורה (קמט, א), אגרת שלום וספרי חול, מטעם שאם יקרא בדברים אלו יבוא לקרוא אף בשטרי הדיוטות ממש.
וזה לשון הרא"ש כג, א: "ושטרי הדיוטות דאסיר למיקרי בה, פירש ר"י היינו שטרי מקח וממכר ושטרי חובות ומשכונות, משום 'ממצוא חפצך ודבר דבר'... איגרי הרשות הן דברי שלומות ואין בהם צורך... ומדאסרינן כתב שמהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות שאין בהם צורך כלל ואסרינן משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות, נראה דהוא הדין אגרות הרשות". וכ"כ שועה"ר שז, כא- כב: "שטרי הדיוטות, דהיינו שטרי חובות ומקח וממכר ומשכנות וחשבונות וכל כיוצא בהם מחפצים האסורים לעשות בשבת אסור לקרותם בשבת משום ממצוא חפצך... וגזרו על כל כתב אע"פ שאין בו מחפצים האסורים שלא לקרות בו בשבת... גזרה שמא יקרא או יעיין בשטרי הדיוטות". ומכל מקום בארו הפוסקים, שהאיסור לקרוא כתב שתחת הדיוקנות ואגרות הרשות, הוא כשאין בהן הנאה, אבל להנאה מותר.
לעומת זאת דעת הרמב"ם (בפירוש המשניות כג, ב, ובהלכות כג, יט) והמאירי (שבת קמח, ב), שבכלל האיסור כלולים כל הדברים הכתובים, גם ספרי חול ואפילו דברי חכמה ומדע, חוץ מספרי הנבואה ופרושיהן, והטעם כדי שלא יעשה כדרך חול ויבוא למחוק. וזה לשון הרמב"ם כג, יט: "אסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת שלא יהא כדרך חול ויבא למחוק". וכתב בפירוש המשניות כג, ב: "הטעם שאסרו למנותם (רשימת אורחים) מן הכתב שמא יקרא אגרות בשבת, וזה אסור, שכל זולת ספרי הנבואה ופירושיהם אסור לקרותו לא בשבת ולא ביום טוב, ואפילו היה בו דברי חכמה ומדע".
פסיקת ההלכה
מקובל לפסוק כרש"י ורא"ש. כ"כ ב"ח שז, ה; שועה"ר שז, כא- כב; מ"ב שז, נב; שש"כ (כט, מה-מז, הערה קטז וקיט). ומטעם זה כתבו שאין בקריאת אגרת שלום איסור עצמי אלא רק מחשש שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ולכן למתענגים בהם מותר. וכן נהגו להתיר קריאה מתוך הכתב לצורך מצווה (מ"א שז, טז; מ"ב מז; ילקוט יוסף עמ' קצ). וביאר בפמ"ג א"א טז, שהתירו זאת משום שסמכו על רש"י והרא"ש שהטעם הוא משום 'ממצוא חפצך', וחפצי שמים הותרו, משא"כ לרמב"ם שהאיסור שמא ימחוק אין להתיר גם כשמטרת הקריאה לצורך מצווה. (וכ"כ מנו"א ח"א י, 79, ואשמרה שבת ח"ב עמ' ערב, שהיתר זה הוא רק לרש"י ורא"ש). ונראה שכך דעת שו"ע שז, יד, שהתיר לקרוא באגרת שמא יש בה צורך הגוף, וכ"כ בילקוט יוסף (ח"ב עמ' קצט. ועיין בארח"ש כב, הערה ריג). אמנם לגבי קריאת ספרי מדע כתב בשו"ע שז, יז, בדעת סתם כרמב"ם שהחמיר, ורק ביש אומרים הביא את דעת הרמב"ן והרשב"א שהתירו. ואולי נטה לדעת הרמב"ם משום שצירף לזה סברה של ביטול תורה, ואולי נטה לאסור רק כשאין לו עונג מכך. וצ"ע. ועיין בהמשך שפוסקי הספרדים הורו להחמיר כרמב"ם לעניין לימודי מדע, ופוסקי אשכנז הקילו. ואמנם מסתבר שגם פוסקי הספרדים יודו שהרוצה להקל יש על מה לסמוך, מפני שגם בשו"ע הזכיר את דעת המקילים, ובנוסף לכך יוצאי אשכנז נוהגים בפועל כמותם. ועיין בילקוט יוסף ע' רו, שכתב שיש למקילים בקריאת חדשות בעיתון כשר על מה לסמוך.
שטרי הדיוטות ממש לצורך מצווה
לפי רש"י ורא"ש, גם שטרי הדיוטות ממש (שיש בהם חשבונות) הותרו לצורך מצווה, כמובא במ"א שכג, ה, ומ"ב כ. וכ"כ במנחת איש כט, מט- נ, שמותר להכין להתרמות של מצווה פתקאות שבהם רשומים סכומים שונים ואח"כ להצמידם לשמות של התורמים כדי לזכור את הסכום שתרמו. וכן, מותר לגבאי לפרסם את רשימת ההוצאות של בית הכנסת, וכגון: חשבונות חשמל וכדומה או את רשימת הסכומים הנצרכים לצורך מצווה מסוימת, כדי שיתעוררו לתרום ולסייע, ומותר לאנשים לקרוא את הרשימה בשבת.
פרסומות לצורך מצווה
בארח"ש כב, קכט, הסתפק אם מותר לקרוא מודעות פרסום של מכירת חפצי מצווה, שאולי מפני שכוונת המפרסם לרווח, אף שהרוצה לקנות מכוון למצווה, אסור. וכתב בשם ר"ן קרליץ, שמותר אם אין במודעות סכום. ע"כ. ונלענ"ד שהדין תלוי במידת הצורך בהזכרת המחיר, שאם אין בדבר צורך אסור, וכפי שכתב במ"ב שו, נה, שבמקום שאין מצוי יין כל כך, מותר להכריז היכן ניתן לקנותו, אבל לא יזכירו את המחיר. ע"כ. ומנגד, אם לצורך המצווה חשוב להזכיר את המחיר, משמע שמותר, וכפי שכתב כיוצא בזה במ"ב שז, א, שכאשר יש צורך - הדיבור במעשים האסורים בשבת לצרכי מצווה מותר לכל הדעות. ואם כן, כאשר יש בדבר צורך מצווה מותר לקרוא גם את הסכום. וכשם שהתירו מ"א ומ"ב שכג, כ, להזכיר סכומים לצורך צדקה. שדין קריאה בשטרי הדיוטות לדעת רש"י ורא"ש ורוה"פ נלמד 'ממצא חפציך', וכל שהותר בדיבור לצורך מצווה הותר גם בקריאה. אמנם אפשר לחלק בין סכום שנתרם לצדקה לבין סכום שקשור למקח וממכר, שדינו חמור יותר. אבל הואיל ובפועל אין עוסקים עתה במקח עצמו, על רק מספרים או קוראים על כך, לכאורה אם יש בדבר צורך מצווה מותר.
ונלענ"ד לפי זה, שכאשר מוכרים בתים ביהודה ושומרון במחירים שמושכים את הקונים, אפשר לפרסמם בעיתון, שדווקא על ידי המחיר מעודדים את קיום המצווה. וכן כל כיוצא בזה. וכאשר המחיר אינו מועיל למצווה, אין לפרסמו, ואם פרסמו אותו אסור לקוראו.
עיון והרהור בשטרי הדיוטות (בענייני עסקים)
לדעת אור זרוע (ח"ב שנח), מרדכי (רנד), וראבי"ה (ביצה תשדם), מותר לעיין ולהרהר בשטרי הדיוטות משום 'שדיבור אסור הרהור מותר', והיות והשטר הוא מוקצה לכן גוי יחזיק וישראל יעיין. אולם לדעת הרא"ש (כג, א) בשם רבנו יונה, הרשב"א (בחידושיו קמט, א) ושיבולי הלקט (קכב) בשם רבנו בנימין, אפילו לעיין ולהרהר אסור. לטעם רש"י ורא"ש משום שאי אפשר שלא יבוא מחמת ההרהור לישא וליתן בענייני האגרת (שיבולי הלקט בשם רבנו בנימין). ולטעם הרמב"ם משום שגם מהרהור יש חשש שיגיע לידי מחיקה וכתיבה. ועוד, שכל מה שאמרו דיבור אסור והרהור מותר, הוא כאשר מהרהר במחשבה בלבד, אבל לא התירו להרהר מתוך הכתב (יעב"ץ ח"ב קסב). וכן פסק בשו"ע שז, יג. אמנם בסעיף יד, התחשב בדעת הסוברים שהרהור מותר, וכשהתיר לקרוא באגרת השלוחה לו, שמא יש שם דברים הקשורים לצרכי הגוף, מ"מ התיר לעיין ולא לקרוא בפיו, כמבואר במ"ב שז, נד.
קריאת עיתונים בשבת
המאמרים שבעיתונים: יש שאסורים מן הדין (פרסומות מכירה, מדורי כלכלה מעשיים, הוראות בישול, הוראות להפעלת מחשב ושדרוגו, תיקון ושיפוץ הבית, וכיוצא בזה), יש שאסורים גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות והותרו למתענג (סיפורי חולין, ידיעות חדשות ושאר ידיעות שאינו נצרכות), יש שמותרים מן הדין וירא שמים יחמיר (מאמרים העוסקים בחכמת הטבע והרפואה), ויש שמותרים לכתחילה (מאמרים העוסקים בענייני בריאות, מאמרי חינוך, וכמובן דברי תורה).
ולעצם העיתון: בשו"ת שאילת יעב"ץ א, קסב, כתב שמעיקר הדין מותר לקרוא עיתון בשבת למי שמתענג מקריאתו, אך למעשה יש לאסור משום שבסוף העיתון יש מודעות של משא ומתן שאסור לקרוא 'וסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב'. וכ"כ שערי תשובה שו, ח; ברכי יוסף שו, יא; שולחן עצי שיטים (ג, המוחק והכותב ס"ו), כלכלת שבת (אות לג), ומ"ב שז, סג. וכ"כ במנו"א ח"א י, לו, לאסור כיעב"ץ, ובמיוחד בזמנינו שהמודעות כתובות לכל אורך העיתון.
לעומת זאת כתב בשש"כ כט מו, שמעיקר הדין מותר לקרוא את החדשות שבעיתון אבל לא את המקח וממכר, וראוי לירא שמים להחמיר ולא לקרוא עיתונים כלל בשבת. ע"כ. וריש"א פסק (ארח"ש כב, הערה ריח) שאפשר להקל לקרוא בקצרה חדשות שאינן ידועות לו, ואם הוא מתענג אפשר בדוחק גדול להתיר לקרוא את החדשות והפרשנות בהרחבה.
וצריך לדעת שיש חילוק גדול בין חשיבות המודעות המסחריות בעבר לימינו. בעבר זו היתה הדרך העיקרית לדעת מה לקנות ובמה להשקיע, ובעלי העיתון לא היו צריכים לפזר את המודעות בין הכתבות, אלא די היה לפרסמם בסוף העיתון והכל היו מעיינים בהם. מה שאין כן כיום, שיש ערוצי מידע רבים מאוד, ואדם אינו להוט לקרוא את הפרסומות. בנוסף לכך, רוב הפרסומים נועדו להשפיע בעקיפין, על ידי חשיפת מוצר לתודעה, ולא כדי להציע בפועל הצעת מכירה, ופרסומים אלו אינם דומים לשטרות. ולכן מי שאינו מתכוון לקנות בעתיד דבר ממה שיראה בפרסום, אם הוא נהנה מקריאתם, רשאי לקרוא בהם. ואמנם בארח"ש כב, קכח, אסר בכל אופן את קריאתם, בין בעיתון ובין במודעת רחוב, גזירה אטו שטרי הדיוטות. אולם יסודו מהאיסור לקרוא כתב שתחת תמונה (שבת קמט, א), ושם אמרו שאם הוא נהנה מקריאתו מותר. וכיוון שפרסום שנועד להגברת המודעות למוצר אינו מעודד קנייה מיידית, כל זמן שהקורא אותו אינו מתכוון לקנות בעתיד, אם הוא נהנה מקריאתו אין איסור. וכן ישנם פרסומים של מכירת דירות ומקומות נופש, ומי שאינו מתכוון לקנות באותו אזור דירה ומקום נופש, רשאי לקרוא בהם להנאתו, כי אינם נחשבים לגביו כשטרי הדיוטות, וגם אין חשש שיבוא למחוק דבר משם. וכיוצא בזה כתב במנחת איש כט, מא, ובהערה 60. ואמנם לכתחילה אין לקרוא בעיתונים, הן מצד ביטול תורה, והן מצד שהוא עלול לקרוא בדברים האסורים. אבל כשנמצאים בשירותים וממילא אי אפשר לעסוק בתורה אפשר להתיר לקרוא בדברים המותרים.

בברכה
אייל משה