עייפות נפשית מהמצב בארץ!

ב"ה
שלום שואלת יקרה,
אני מתנצלת על העיכוב!!

יקירתי,
אני מהססת מה לכתוב לך?
מחד, נראה שיש מקום לומר: "אני מבינה לליבך, את כל כך צודקת, באמת עם ישראל חווה מאורעות לא פשוטים, הכל מאוד מבלבל, מטעה..."
"יש תחושה של אפלה מתפזרת, וזה לא נגמר"

[מאידך, אני בוחרת בגישה שונה:]
את אומנם בת 15 וייתכן שבני נוער ממוצעים בגילך לא מתעסקים בשאלות מעין אלו.
הם לא עסוקים בהלחם בחירוף נפש על הבית שלהם.
בני נוער ממוצעים עסוקים בענייני דיומא: בילויים, מסיבות, לימודים וכו´
אני לא ממעיטה בערך של הממוצע אבל את לא ממוצעת!!
[את הרבה מעל הממוצע.]
[לכן, חייך שונים!]
בדיוק מאותה סיבה שאת מיוחדת, ניהול החיים שלך צריך להעשות באופן מיוחד.

ממש כמו שאי אפשר שבן אדם יחיה בג´ונגל עם חיות, כיוון שהוא יצור אינטלגנטי, חושב, כך לא ייתכן שיהודי ינסה להשוות את הסטנדרט שלו לבני נוער רגילים.
החיים שלך הם שונים והלוואי שלא היית צריכה להתמודד עם כל האירועים הקשים,
הלוואי שלא היית צריכה לכאוב שום כאב,
הלוואי שתחושת דיכאון לא הייתה מנת חלקך!

אך מה יועיל לנו להתעצב??
האם לעצב והייאוש יש תכלית??
האם הייאוש ישנה את המצב בכי טוב?

אני ואת יודעות היטב כי הייאוש והעצב גורעים ומוסיפים בעיה חדשה!

אכן, אנו יהודים וחיי הנוער שלנו שונים מחיי הנוער של האמריקאים אבל לנו יש כלים מיוחדים ונפלאים להתמודד עם כל מה שיתרחש!!
לנו יש קשר בלתי ניתן להפרדה עם הקב"ה
לנו יש את התורה שמקשרת אותנו אל הבורא!!

ולכן התרופה היא לקום "לעמוד מול הראי" ולומר לעצמנו:
אשרינו! מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו!!!
"עוצו עיצה ותופר דברו דבר ולא יקום"
גם כשכל הגויים רוצים לצור עלינו, לא יצליחו לעולם!!!
"כי עמנו ק-ל"

הקב"ה אומר במפורש:
"אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" (ישעיהו, מו,ד´)
אני עשיתי את עם ישראל לי לעם ואני אשא אותם, ואבריח אותם מכל צרה.

במיוחד בימינו חשוב לזכור שה´ איתנו, ולכן יש להוסיף במידת השמחה,
לרקוד,
לשיר,
כמובן שאין ליפול לייאוש חס ושלום שיוסיף בעיה נוספת ולא יפתור דבר!
האם לא די במה שעברנו שיש צורך להוסיף לעצמנו בלבול??
אם אכן את מואסת בכל מה שקרה לנו, הרי שאת חייבת לשמוח כיוון שלא ייתכן שנתרפס מול אלו שמנסים להחריב את היהדות, האושר היהודי ואת כל חיינו!!

ייאוש הוא תבוסה,
מפלה,
הרמת דגל לבן.
הייאוש והעצב הוא ממש לומר להם ניצחתם אותנו!!!

את צריכה לומר:
אולי סבורים אתם שהצלחתם לקחת מאיתנו את אבני הקירות בהם חיינו אבל מי בנה את הקירות הללו??
שת ידינו,
הרצון שלנו לחיות חיי תורה ומצוות הוא שהניע אותנו לבנות,
להקים,
לחיות,
הרצון הזה לעולם לא יילקח מאיתנו!!!

כיוון שהרצון שלנו הוא עשיית רצון הקב"ה- [אור אין סוף]
הרצון שלנו הוא אין סופי!!!

עם ישראל עבר מאורעות קשים אבל הוא חי נושם, קיים ואין כוח שיצליח להזיק לנו!!ובייחוד בארץ ישראל "ארץ אשר עיני ה´ אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה"

הלוואי ונראה לנגד עיננו רק טוב הנגלה ומובן לעיננו, עין בשר ודם!

יהי רצון שהשמחה תתפוס את מקומה הראוי בחייך!!!
אשמח לענות על כל שאלה ולשמוע כל תגובה!
בשורות טובות.
שלך,
אירית ג´ולי אליה.
Iritjully@walla.com