שאלה
שלום
אני בחורה מבית חרדי שלומדת בחינוך דתי לאומי. בבית שלי הוגים שם שם ה' (מ=ד) אמונוי ובאולפנא שלי הוגים אותו אמוני.
אני התרגלתי כמו באולפנא (אני בפנימיה כך שזה כמעט כל היום) אבל כשאני חוזרת הביתה אז ההורים שלי מאוד לא מרוצים מזה.
רציתי לדעת אם יש לזה כ"כ חשיבות?
וגם סתם ככה בכלליות- למה לדבר "עיבריס" ולא "עיברית"? מה רע בשפה שלנו?
ממש לא טוב לי עם זה.
תודה
תשובה
בס"ד
השאלה היא כמובן מה היא השפה שלנו. אלה שמדברים "עיבריס" חושבים שזו השפה הנכונה. ולראיה מביאים את התימנים שודאי גדלו בסביבה אחרת והיו מרוחקים מאירופה ומדברים בסגנון דומה.
בכל מקרה כך או כך העיקר היא הכוונה כיון שגם מי שמתפלל בשפה לגמרי לא עברית יוצא ידי חובה. אלא שעברית הרבה יותר רצויה ולכן מה לך להכנס לשאלה מהי העברית הנכונה - את תתפללי בדרך שבה את מכוונת יותר טוב.
ולגבי ההורים - תאמיני לי לא שווה להתווכח עם ההורים על דברים כאלה. רק אם זה מפריע לך את הכוונה - אימרי להם אתם אולי צודקים אבל אני לא יכולה כך להתפלל וזהו.
בהצלחה