שאלה
אני נחשבת ל"רבנית של השכבה".... אני נזהרת בכל הלכות לשון-הרע, הלכות תפילה, ברכות, צניעות בן אדם לחברו, למקום וכיו"ב. אני נוהגת להטיף מוסר עדין וכנה, מתוך ידיעה ברורה ואכפתיות וסובלנות אמיתית כלפי חברותי. אני מדי פעם גם מצליחה בחסדי ה' להחזיר בנות בתשובה.
החברות שלי די מעריכות אותי על זה ומתייחסות אלי בהתאם. כך גם המורות, ההורים... אני באמת משתדלת מאוד לעבוד על המידות שלי. אני עושה את זה מתוך לב שלם. וקרבה באמת גדולה ליהדות – למקום. אני מרגישה פעמים רבות את הנשמה, הרוחניות...
אני ממש מתביישת בזה, קשה לי מאוד להתוודות עכשיו...
אבל כשאני לבד, כשרק אני עם עצמי. יראת החטא שבי מתרופפת. היצר משתלט ומתוך מודעות שלמה אני עושה מעשים חמורים... זה יכול להגיע רחוק כל כך אפילו עד כדי מחשבות אסורות, ורח' לצ' ואפילו עד לגניבה!!! אני מנסה לעבוד על זה אבל היצר... הוא באמת חזק מאוד ולא עוזר לי כלום.
והכי גרוע שזה קורה רוב הפעמים בשבתות. בשבתות, מעין עולם הבא!!!!! כל החברות שלי בתנועת הנוער (שאני לא הולכת אליה מטעמי צניעות ומידות) ואני בבית......... אני פשוט אובדת עצות, אני חסרת אונים! היצר הרע, השטן, כל הטומאה הזאת! ואני נמשכת כמו גויה, כמו בהמה חסרת שכל, אחרי הרגשות – הבלי העולם הזה.
ומייד, כשאני בחברה שלי, אני שוב מתנהגת הכי צדיקה שאני יכולה להיות בלב שלם. מתביישת במעשים וחוזרת באמת בתשובה.
אבל זה קורה שוב ושוב!!!
הרב,
משהוא דפוק אצלי. אני דו פרצופיות רמאית וחלשה. כמה חלשה! וזה כואב לי. באמת כואב... אני לא מסוגלת להכנות "הרבנית" ולהעיר לבנות ולדבר אל ליבם שיחזרו בתשובה כשאני בעצמי עושה את אותם הדברים. אני הנוול ברשות התורה – פשוט כך. מה יותר גרוע מנפילה כזאת אל תחתית המדרגה מגובה יחסית גבוה? מה יותר גרוע מאחת שבקיעה בכל ההלכות ובמודעות עצמית, ברגע של הסך דעת וחולשה מגיע אפילו לידי עבירה על דיבר מעשרת הדיברות?????
והביטחון העיוור, האמון והמבטים המעריצים של החברות, המורות, ההורים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
די!
אני לא יכולה להמשיך כך יותר! הבטחון שלי בעצמי... אני מתביישת באמת! אני רק חושבת על יום הדין... יום הדין בעולם האמת. על עמידתי שם, לפני בית הדין כשכל מעשי עומדים לנגדי ולנגד כולם.... על ההשפלה האדירה, הנוראית....
הרב, אני כותבת לך את זה בדמעות, בשנאה עצמית! תגיד מה ש
תשובה
ב"ה
שלומות,
ראשית, ידוע מאמרם של חסידים בפירושו של האמור: "אנכי ה' אלוקיך", שה' נמצא אצל כל אחד בתוכו. ובכל האחד יש משהו מתוך האלוקות. ומכאן אנו שואבים את מקורות הכח שלנו והיכולת להתמיד וללכת קדימה ולראות ברכה והצלחה בבכל עמלנו.
ההרגשה של נמיכות הקומה והשנאה העצמית היא העצה החזקה ביותר של היצר! העובדה שאת מחשיבה את עצמך לכל כך שפלה, לחסרת ערך, היא עצתו של היצר הרע שלא רוצה לתת לך אפשרות להתמלא בתחושות של עשיה ושמחה, של אופטימיות והבנה איך להתרומם. לכן, האמירות המובאות בסוף שאלתך אינן מעידות על צדקות! הן מעידות על עייפות, על רפיון! עלייך - בראש ובראשונה - להאמין בעצמך!
שנית, יתכן והמשמעות היא שעלייך להבין שמדרגתו של כל אחד מורכבת משילוב בין כמה וכמה תחומים:
א. ההכרה האידאולוגית - הנראית כבעלת משקל גדול ובעלת ערך גדול אצלך.
ב. היכולת להתמודד עם הצד הרגשי - הנראית כזקוקה לתיקון.
ג. היכולת להתגבר על נטיות הנפש הבעייתיות, שליטה עצמית - שכאן נראית לי הבעיה הגדולה.
יתכן ועלייך "להוריד" קצת ממדרגתך בעיני עצמך ולהצטרף לבנות. ראי, את אומרת להן שאין ללכת לבני עקיבא אבל הן לא חוטאות בשבת....אולי זו הסיבה שראוי שעד שתעצבי את עולמך תצטרפי לבני עקיבא ולאט לאט ראי מה מדרגתך האמיתית?
ובכלל, אני לא חושב שנכון לבחון את היצרים הללו מתוך חולשה. זהו נסיון קשה ומר המעמיד אותך בפני השאלה מה את ומי את.
ראוי שתצרי קשר עם דמות שתוכל לסייע לך לשוחח אל הדברים ולמצוא את הדרכים להתמודד עם הקשיים הללו.
אני מאמין שתוכלי לעשות זאת רק מתוך שמחה ואמון.
את שאלתך הגדרת:"עזרה נפשית - רוחנית". אני מקווה שנתתי לך כיוון בתחום הרוחני: אמון בכוחות, שמחה, הצטרפות אל החברות, שיחות עם הקרובים לך. אבל מבין דברייך אכן נראה שאת זקוקה גם להכוונה נפשית ואין בכך כל רע. אני ממליץ לך לפנות ליעוץ גם בתחום הזה.
ביקר,
שי