עולים לי כל הזמן מחשבות והרהורים באמונה

הי חמודה,

מרגש ומשמח אותי לקרוא את שאלתך.
לשאול שאלות מתוך כבוד, מתוך ענווה, זאת מהות החיים. כך מתקדמים. את באופן אישי, והעולם כולו.

זה גם מה שעשה אברהם אבינו. הוא שאל האם זו השמש, הירח, העננים, הרוח - מי ברא את העולם?

אז מי באמת?
מי מסדר בכל רגע את גרמי השמיים, כך שיתאימו אחד לשני, שלא נשרף, שלא נקפא?
מי יצר לנו לב, שפועל רצוף איזה 90 שנה, בלי לנוח, בלי להטעין?
מי הוא זה שממטיר מים מן השמים?!
מי בורא תינוקות מדהימים, שבאופן פלאי יודעים בדיוק איך לינוק, ואיך לתקשר, ואיך ללמוד?
מי הוא זה שמוביל כבר 3000 שנה עם קטן ונרדף, דרך יסורים וגלויות, אך דואג שהגחלת תשאר לנצח?

הרי אין דבר שאין לו סיבה. אין חפץ שאין לו יוצר.

שבוע שעבר הייתי בשיעור מרתק בטירוף. דיברנו על המוח. איזה מסתורי הוא. אנחנו לא מבינים כמעט כלום.
אח"כ חשבתי לעצמי שאנחנו כמו איזה ילד קטן שרוצה להתלבש. הוא מודע לכך שהוא לא יודע לעשות את זה כמו שצריך. ואז יש לו שתי אפשרויות. האחת, להעזר באמא שלו. בשביל זה היא שם. השניה, להתעלם מאמא, וללכת עם חולצה הפוכה, כפתורים מבולבלים, או משהו בסגנון.

אין ספק שהחיסרון צועק מהאנושות בכל תחום. החל מבמדע, שככל שהוא מתקדם אנו רק מבינים עד כמה הידע שלנו מועט, ברפואה. זה ממשיך בקיטוב החברתי - במחלוקות שקיימות, ולאף אחד אין מושג איך לפתור אותן, בנמיכות הדור - אלימות, פריצות, וכלה בחיסרון הרוחני. אנחנו משתוקקים להתקדם, להיות טובים יותר, לא ליפול, להרגיש את ה´ ממש בכל רגע, ובכל זאת, הקושי כה גדול.

וכמו האמא ששם בשביל לעזור, הקב"ה העניק לנו את התורה. מדריך לחיים. שם כתוב מי יצר את העולם, בשביל מה הוא נוצר, ואיך לחיות חיים שלמים ולהרגיש קרובים לקב"ה.

את צודקת, לא רואים אותו, והוא לא עונה בדרכים המקובלות. אז איך נדע?!
זה בדיוק הקטע... האתגר.
בחירה חופשית זה אומר שאתה אף פעם לא יודע, לשום כיוון. אתה פשוט מאמין.

האמונה מתבססת הרבה על ידיעה, על שכל. תחשבי על כל השאלות שכתובות למעלה. זה מדהים. תחשבי על מעמד הר סיני. 60 ריבוא בני אדם חוו התגלות של הקב"ה, והעבירו במסורת את תורת ישראל.
600 אלף איש ראו את האמת בעיניים שלהם! יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם על קיום התורה. תחשבי על מלחמות ישראל האחרונות, על גאולת הארץ שזכינו לחזות בה במו עינינו. אין ספק שיש כאן פלא עצום. זהו פלא לא פלאי, אלא הוא עם יוצר, תכלית, ומטרה.
יחד עם זאת, האמונה זה לא רק לדעת. היא נמצאת גם עמוק עמוק בתוך הרגש. ההשתוקקות, ראיית ההשגחה בדברים הקטנים. הרגש הזה קיים בפנים אצל כל אחד. אבל, בשביל שנרגיש את זה ביומיום, בשביל שתוכלי ללמוד ולהרגיש סיפוק ושמחה, צריך לפתח את הרגש של האמונה. לעמול על זה. להשתדל לראות את ההשגחה בדברים הקטנים. זה התשובות שה´ עונה לנו.
אפשר גם למשל, לקבע בזיכרון את מה שאת מתארת שאת מרגישה בהרקדות ובתפילות. ואז כשעולה איזה מחשבה של ספק, אפשר להמיס אותה בעזרת אותו זיכרון.
דרך נוספת היא ללמוד. הכל, לא רק אמונה. עבודת המידות, הלכות, תנ"ך. הכל ביחד מרים עוד ועוד את האמונה.
תשאפי להיות עם בנות שגם משתוקקות לזה. תעבירו את הרגש מאחת לשניה. זה מדבק.

אוסיף ואומר שהספקות האלה שאת מתארת הם טבעיים. החיים שלנו בנויים על גבי גלים כאלה של עליות וירידות. צריך רק לדעת תמיד למקד את המבט כלפי מעלה, כמו שאת עושה בשאלתך, להמשיך לשאוף ולהתקדם.

שתצליחי בכל,
מעיין
maayanett@gmail.com