עוד על החברה המעורבת: אריאל מול בני עקיבא

שלום וברכה

השאלה היא אמנם מורכבת מאוד, ומחייבת דיון ארוך ארוך.
לא זו בלבד, אלא שאני חש שלא בנוח לקיים דיון ב"מעמד צד אחד", כשתנועת אריאל אינה נמצאת כעת בדיון.
אף על פי כן אומר בקיצור:
א. אנו כולנו מתלבטים מהו המערך הציבורי הנכון של יחסי גברים ונשים. התורה ציוותה עלינו כי האינטימיות תהיה אך ורק במשפחה ("ודבק באשתו"), אולם השאלה היא מה לעשות במישור הציבורי, וכיצד לארגן את חיינו בעולם בתחום זה. שאלה זו אינה נוגעת לבני הנוער בלבד, אלא בעיקר לחברת המבוגרים.
ב. השאלה מתעצמת בחברת הנוער כיוון שבין תחילת הבגרות המינית בשנות ה"עשרה" המוקדמות, ובין הנישואין – עוברות הרבה שנים, ואנו חייבים למצוא להן מענה.
ג. "אריאל" בחרה בדרך של הגבהת החומות, ואילו בני עקיבא בחרה בדרך של חיים משותפים ברמה מאוד מוגבלת ומודרכת. יש היגיון בשתי הדרכים. אני תומך הרבה יותר בדרך של בני עקיבא ושותף בה.
ד. ההנחה כי דרך זו מעמידה אנשים בלחץ וכי זה לא טוב – היא הנחה כפולה שניתן להתווכח על שני הצדדים שלה. ראשית, אין שום דרך להוכיח ולטעון כי אכן אנשי "אריאל" קדושים יותר, ויש להם הרבה פחות בעיות צניעות המתחוללות בראשם וביצרם* שנית – גם לו זה היה כך, בד בבד עם הרצון שלנו להתמודד עם היצר יש בנו ציווי עמוק ורצון עמוק להתמודד עם החיים. זו דרכה של תורה, והתורה לא ציוותה על האדם להיות פרוש ונזיר כדי שלא יתמודד עם יצרו. אולי דווקא לחץ זה המלמד את האדם כיצד לחיות בצניעות בתוך החברה המעורבת הוא ההישג הגדול ביותר של בני עקיבא בתחום זה.

יבחר כל אחד את דרכו.

כל טוב