שאלה
בס"ד
שלום לרב
בתור בן לקיבוץ דתי שנכח בעצרת ה-75 שנערכה בשדה אליהו ב-ב' דחוהמ"פ, רציתי לשאול את הרב עד מתי? עד מתי נמשיך להתנהג כאילו הכל בסדר בעוד שבמחנה שלנו הכל פרוץ ואפאתי.
מצד אחד אנו טוענים לכתר התורה והעבודה ומצד שני תראה איך מתייחסים למושגים כמו צניעות, תפילה והלכה בכלל.
אנו טוענים לכתר "מחנה הדגל" של הציונות הדתית, משרתים שלוש שנים שלמות בצבא ולא רק חצי שירות כמו הביינישים, דבר גדול בפני עצמו, ומצד שני כמה בוגרי בתי הספר הקיבוציים בכלל הולכים לישיבות שלנו? כמה מבנינו ומחברינו קובעים עיתים לתורה? (את האמת)
ניתן להפטיר ולומר, "יש בעיות, נטפל", אך מהעובדה שלפני קהל של 5000 איש עולים זוג רקדנים ממחננו ומציגים לפניהם תנוחות המתאימות יותר לחדר המיטות מלבמת העצרת, לאחר הצדקתם ב"הם נשואים", לא ניתן להתעלם. כתר ה"פתיחות" אינו פוטר אותנו מלהיות דתיים.
לדעתי דרוש יותר מטיפול שורש. אולי הגיע הזמן להבין שצריך בכלל להחליף את הבסיס?
וזאת מבלי להתייחס לעבודה שאנו חוגגים בעוד שבגוש קטיף אנשים נאבקים על בתיהם, ואנו מביטים מן הצד באפאתיות, ודוממים.
הייתי רוצה לשמוע את תשובתך בהקדם, שכן הייתי רוצה מאוד להמשיך את מסורת הקיבוץ הדתי בידיעה שחיי תורה ועבודה אינם עוד סיסמה חסרת תוכן כפי שזה נראה היום.
אני כותב בחריפות אך דברי באים מהלב, כי כואב לי בתור תלמיד התיכון בקיבוץ הדתי (ולמה מעורב, רח"ל!) לראות איך כל מה שגדלתי עליו מתפורר מול עיני.
מקווה לתשובתך המהירה.
תשובה
תשובה
גם אני נוכחתי שם ובהחלט הייתי שמח על השמטת כמה חלקים מארוע זה.
למרות הביקורת הנוקבת ובחלקה גם צודקת יש לזכור כמה דברים.
הקיבוץ הדתי לא חינך מעולם ברוח הדתית העולה מדבריך ההיפך עד לפני כמה שנים כל מה שהיה בו דתיות נחשב למאוס.
לא כך הם הדברים בשנים האחרנות. לאט לאט חודרת ההבנה שגם הצד הדתי בחיינו דורש תשומת לב טיפוח והתייחסות.
עליך לזכור שינויים לא קורים ביום אחד ואם יהיה שינוי פתאומי כזה שלו אתה מייחל אני משער שייווצר קרע גדול בתוך תנועה זו.
את השינוי המיוחל עלינו לעשות כל אחד בעצמו באורח חייו וככל שירבו האנשים שיחליטו להעשיר את חייהם הרוחניים הדבר ישפיע גם במובן החברתי.
עוד דבר, מי שרוצה עולם דתי שכלפי חוץ כבר פתר את כל בעיותיו הרוחניות הלכתיות וכדומה יילך לבני-ברק שם כביכול כבר פתרו את כל הבעיות...
ברכת ה' עליך
שמעון פיזם ורבני המדרשה