שאלה
שלום לכבוד הרב!
יש לי בעיה שמציקה לי זמן רב!אני כמעט בת 17 בכיתה יא' ובמשך כל השנים האלה מגיל 14 רציתי שיהיה לי חבר שיתמוך,שיקשיב,שיעזור,יאהב(וכמובן שאני אעשה בשבילו את כל הדברים האלה),אבל תמיד הכניסו לנו לראש(באולפנה) שזה לא הזמן,זה לא טוב,זה לא בריא וכו'.אני מבינה מצויין את הסיבות מדוע אסור שיהיה לי חבר בגיל כזה ואני חושבת שהן נכונות ובגלל זה עד עכשיו גם לא היה לי חבר,אבל זה כבר נמאס!אני באמת רוצה כבר להיות עם מישהו ולא רק אם אנחנו מתחתנים אחרי כמה חודשים כי אני לא רואה את עצמי מתחתנת בשנים הקרובות!
כמה אני יכולה לשמור את היצרים שלי?!לפעמים אני מרגישה שההקרבה שאני עושה כבר לא שווה.
אז מה עדיף לשמור את היצרים עד שיום אחד אני אתפוצץ?!
תשובה
ב"ה
שלום.
ההרגשה שלך היא הרגשה טבעית ובריאה ונורמאלית. אשרייך!!
בעצם הנשמה שלך מרגישה שהיא זקוקה להשלמה של החצי השני וההרגשה הזו היא אצליך בעוצמה. ואת צריכה לדעת לנתב את העוצמות האלו שקיימות בך לכיוון חיובי של עשיה.
מפני שזה לא מעשי כרגע להתחתן אז למה להכנס לקשר כעת?מה זה יתן?את הרי בשלב של בגרויות ובשלב שאת בונה את האישות שלך אז תתמידי בזה ! תמשיכי בעשיה של בניית החברות שלך עם חברותייך ,תנתבי את העוצמות שקיימות בך לכיוונים אחרים שמתאימים לך בהתפתחות הרוחנית שלך.
ואם את מצליחה לשלוט בכוחות האצורים בך ולנתב אותם אז כך את בונה את עצמיך בעמל רב וב"עשר אצבעות" לאט לאט ובטוח. כך תהיי עם אישיות חזקה וכך תוכלי בבוא היום להקים משפחה שהבסיס שלה זה עוצמה אמיתית וחוזק רוחני.
ועייני גם תשובתי "להתחתן מוקדם" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=48639
וכשיגיע הזמן המתאים יגיע גם החתן המיועד ו"דבר בעיתו מה טוב".
בברכה,
עוזיאל אליהו,
.