עבודת ה' בשמחה

שלום וברכה

הנושא בו את עוסקת מחייב ספר שלם על עבודת ד' בשמחה, ולא תשובה קצרה באתר זה. אכתוב ראשי פרקים בלבד, ואת תמצאי את הדרך להרחיב ולהעמיק.

א. פשוטו של מקרא כלל אינו עוסק בנושא הזה. פשוטו של מקרא אומר כי לא עבדת את ד' אלוקיך כשהיית במצב טוב מבחינה ביטחונית, כלכלית ורוחנית – לאמור: במצב שבו היה לך טוב והיית שמח וטוב לבב בשל המציאות בה חיית - ובשל כך תיאלץ לעבוד את ד' אלוקיך במצבים קשים מאוד, כשתהיה רעב וצמא וחסר כל.
ב. אמנם, חכמים למדו מפסוק זה גם את החובה לעבוד את הקב"ה בשמחה: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". לאמור: אנו שואפים לעבוד את הקב"ה מתוך שמחה גדולה על הזכות שזכינו להיות משרתיו ועושי רצונו, כמו גם בני בריתו.
ג. שמחה זו היא הצבת מטרה. לא תנאי לעבודת ד'. מה שאסור לנו לעשות הוא להימנע מלהיות חלק מאלה שמנסים לעבוד את ד' בשמחה. למשל בהלכה שצוטטה לעיל, הלקוחה מהלכות חג הסוכות: אם אדם יאמר לעצמו שהוא עצוב, ובשל כך הוא לא מכניס את עצמו לשמחת חג הסוכות, ומונע עצמו משמחה זו – אז התגובה האלוקית תהיה קשה. אולם כאשר אדם רוצה להיות חלק, אלא שאין הוא שמח, ולהפך – לעתים המצוות קשות לו (כמו שאמרו אפילו חכמים: אל תאמר אי אפשרי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי, ומה אעשה והקב"ה אמר שאסור), ואף על פי כן אין הוא מונע את עצמו מקיום המצווה – זו זכות גדולה, ובוודאי שלא רק שאין היא ראויה לעונש, אלא "לפום צערא אגרא".
ד. על כן, במקומות בהם את יכולה להיות חלק משמחה גדולה על עבודת ד' – עשי זאת; במקומות שקשה – גם עשי זאת, ובד בבד חפשי את הדרך להיות שותפה ושמחה בזכות הגדולה לשאת את שם ד' בעולם.

כל טוב