שאלה
בס"ד
שלום רב,
אני לומד תורה אבל משום מה שאני מסיים את הלימוד, אני לא מרגיש שמחה. כתוב פקודי ה' ישרים משמחי לב, תורת השם וכו' משיבת נפש, מה אני עושה לא בסדר שבגללו איני מרגיש מתיקות בתורה או שמחה וחיות בלימוד. הרי התורה זה הזיכוך והאור הכי גדול. אני לא לומד משהו עמוק מדי ומסובך, אני לומד דברים פשוטים אבל עדיין, זה לא מה שאני רוצה להרגיש. איך אפשר להרגיש זאת
תודה רבה
תשובה
שלום
הרצי"ה היה מסביר שפיקודי ה' - כשהם ישרים - הם משמחי לב. ובספר אורות התורה כתב הראי"ה זצ"ל "ישנן כמה סבות, המעכבות את האדם מדברי תורה, שלא יכנסו בלבבו, ותמיד צריכים לדעת מה היא הסבה המעכבת באותה השעה שהעכוב הוא מורגש, כדי שידע באיזה אופן להסיר את הסבה, כדי שיפתח לבו להקשר יפה בדברי תורה. כי אם לא ידע את הסבה הנכונה, יש שיטרח הרבה להסיר סבה אחרת, שהיא באמת אינה מעכבתו עכשיו, והסבה השולטת עכשיו, שהיא מעכבתו כעת מקישורה של תורה, תשאר בעינה, ויעמוד האדם במבוכתו. והסבות הללו יש מהן שהן רוחניות, ויש שהן גשמיות, יש שהן באות מחסרון הכשרה של קודש, ויש שהן באות מחסרון הכשרה של חול.".
ולכן כדי לדעת איך לישר את הלימוד באופן שישמח אותך אתה צריך להתייעץ עם מי שמכיר אותך באופן אישי.
ומצ"ב הדרכות כלליות מספר אורות התורה של מרן הרב קוק זצ"ל
בברכה אייל משה
ח
לִפְעָמִים אֵין אָדָם יָכוֹל לִלְמֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק הַרְבֵּה לִתְפִלָּה, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן כָּרָאוּי הַנְּשָׁמָה צְמֵאָה, וְדוֹמֶה הַדָּבָר כְּמִי שֶׁצָּמֵא הַרְבֵּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל עַד אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה תְּחִלָּה לִשְׁבֹּר צְמָאוֹ, וְאַחַר כָּךְ יוּכַל לֶאֱכֹל. הַהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת מְפֻתַּחַת הִיא אֵצֶל מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וְשֹׁרֶשׁ אוֹר צַדִּיקִים שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ. וּבִכְלָלוּת יִהְיֶה בָּזֶה יְסוֹד הַתְּפִלָּה כְּמוֹ הַכְשָׁרָה לַתּוֹרָה, כִּשְׁתִיַּת הַמַּיִם הַמְזִינִים בְּדֶרֶךְ עֵזֶר לְהַעֲבִיר אֶת חֶלְקֵי הַמְּזוֹנוֹת בְּכָל חֶלְקֵי הַגּוּף. וְאִם לֹא יִהְיוּ מְזוֹנוֹתָיו נְתוּנִים לֹא יוֹעִילוּ הַמַּיִם הַמַּעֲבִירִים. מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה .
י
כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הַבָּרִיא הוּא חָפֵץ חַיִּים, וְאֵינוֹ מֵחַפֵּשׂ עַל זֶה טְעָמִים וְהוֹכָחוֹת, אֲבָל הַחוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא קָרוֹב לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, הוּא מוּטָל בִּסְפֵקוֹת עַל תַּכְלִית הַחַיִּים, כֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ בְּרִיאָה הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וּמֶחְקָרֶיהָ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ מִדִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, יָקָר לוֹ מִכָּל הוֹן , וְרַק כְּשֶׁנֶּחֱלֶה הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי יַגִּיעַ לוֹמַר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה .
טז
רִבּוּי הַלִּמּוּד מְקַשֵּׁר אֶת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה בְּרוּחוֹ שֶׁל אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לְעָמְקָם שֶׁל דְּבָרִים, וְלִפְעָמִים פּוֹעֵל עָלָיו לְטוֹבָה עֶלְיוֹנָה גַּם כְּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַפְּשָׁט בְּמַה שֶּׁלָּמַד, אֲבָל הוּא צָמֵא לִדְבַר ד' לִלְמֹד הַרְבֵּה, וּמַשְׁבִּיר אֶת צִמְאוֹנוֹ בְּתַלְמוּד מְרֻבֶּה, וְהַנְּשָׁמָה מִתְעַלָּה. וּבְלִמּוּד רָזֵי תוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת הָעִנְיָנִים לִפְרָטִיּוּתָם, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹסֵק בְּצִיּוּרִים שֶׁמְּעַנִּים אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת חוּשׁוֹ הָרוּחָנִי הַשּׁוֹקֵק לִדְבָרִים מוּבָנִים, מִכָּל מָקוֹם אַחַר הַלִּמּוּד הָאוֹרָה מוֹפִיעָה עָלָיו, וְהוּא בִּכְלַל כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹמָם יְצַוֶּה ד' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם