שאלה
שלום,
אני עובדת במקום עבודה השייך למשפחה דתית בחלקה, כלומר הבן המנהל את המקום הינו חוזר בתשובה. המקום מקסים, אנשים טובים מאוד.
אך...מדי פעם המקום נפתח במוצאי שבת, ונקראות לעבוד מטפלות. הטיפולים הם טיפולי רפואה משלימה, כך שאינם בגדר קיפוח נפש, ומתקיימים אחרי צאת השבת.
אני לא מוגדרת כשומרת שבת, אך מקפידה לייחד את היום בדרכי, כלומר-מרגע הדלקת הנרות מעין רגיעה והנחת טרדות השבוע מאחור, ובצאת השבת התכווננות מחודשת לקראת השבוע.
אני מוצאת שעבודה בשבת משנה את הלך השבת כיוון שההתכווננות הריגשית, המחשבתית, לקראת השבוע, נעשית למעשה בשבת עצמה...
כלומר אין את ה'גשר' שמאפשר מעבר נכון מהשבת לשאר השבוע.
אחת הדעות ששמעתי היא שהמוצ"ש נחשב ליום ראשון בעצם, ולכן מותר לעבוד בצאתה של השבת.
שאלתי איננה האם מותר לעבוד במוצ"ש, אלא האם יש תשובה כיצד נוצר מצב בו עובדים בשבת, שהרי כשניתנה השבת לא הופיעו תחתיה אותיות קטנות:-) לא כן...? ושאלה נוספת- האם ה'גשר' המיוחד בו אני מרגישה , הוא המוצ"ש, קיים או מוזכר ביהדות, או שהמוצ"ש הינו ערב ככל הערבים ללא תפקיד מיוחד לו?
אשמח לתשובה או הפנייה למקורות מאירי עיניים .
תודה, יום נעים.
תשובה
שלום
לא ירדתי לסוף דעתך בשאלה הראשונה, אך לעצם תחושתך וקובלנותך אומר: מי שמתחיל את השבת בליל שבת היינו בכניסת השבת יחוש בשלות לחזור לימי החול במוצ"ש אמנם מי שהתהליך מתחיל ביום ממש של השבת יחוש החמצה ובוסרות לגשת אל החול במוצ"ש.
ברכה והצלחה