שאלה
בהלכות תפילה רואים שכיום הציבור לא יכול לכוון ולכן בטלו הלכות כוונה(חזרה על אבות וכו..)והלא תפילה היא "עבודה שבלב" המעוררת לאהבת ה' ועבודתו האם נשארנו רק במדרגת יראה בתפילה(בהקפדה על הצדדים הטכניים כגון:זמני תפילה וכו..)?תודה רבה!
תשובה
שלום
הכוונה בעבודה שבלב מורכבת מאהבה ויראה כפי שכתב בספר התניא ובלעדי שניהם התפילה לא עולה כראוי. כבר בתקופת האמוראים היה קשה לכוון כמובא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד), שאמר רבי חייא על עצמו, שמעולם לא הצליח לכוון בכל התפילה. ופעם כשניסה להתרכז בכל התפילה, התחיל להרהר באמצעיתה, מי יותר חשוב לפני המלך, שר פלוני או אלמוני. ושמואל אמר: אני מניתי אפרוחים בתפילה.
נראה שבעבר עולם הרגש היה מפותח יותר וכיום יש הדגש הוא בסידור החיים ע"פ דברי חכמים בעבר האדם היה פונה לה´ כפי צחות לשונו ובתפילה זו היה רגש רב אבל עם הזמן נוצר קושי להסתפק בזה תיקנו נוסח אחד שאמנם הוא פחות אישי אבל יש בו את מעלת הקביעות - עצם העובדה שהאדם בא להתפלל שלוש פעמים ביום וכנוסח שתקנו אנשי כנסת הגדולה מבטא את עבודת הלב הרב קוק במאמרו"חכם עדיף מנביא" ביאר את השינוי הזה ואני מצרף לך הרחבה מספר פניני הלכה ועיין בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=513