עבודה על מידות

שלום
א. תמונות צנועות לצורך משפחתי ושיתוף חוויות בין חברות מותר אבל בפרסום פומבי עדיף שלא .
ב. לגבי נטילה בשירותים: נחלקו האחרונים, יש מקילים (ארץ צבי קיא, אפרקסתא דעניא קלג). ויש מחמירים (הר צבי א, נ; חלקת יעקב א, רה; ב, קסב)). ולמעשה, בשעת הדחק אפשר להקל (מנח"י א, ס). ואם הוא שירותים ומקלחת, בשעת הצורך אפשר להקל. ולכתחילה, גם בשירותים ומקלחת עדיף שלא ליטול ידיים. ולכן אם יש ברז אחר קרוב עדיף להשתמש בו ואם הדבר מעיק אפשר להשתמש במה שאת רגילה
ג. אפשר להשתמש בהם להדלקת המדורה לכבוד רשב"י. להפוך חושך לאור.
ד. להלן הסבר מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וטוב יהיה אם תלמדי שאר הספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=859

הבדל גדול יש בין התחום ההלכתי לתחום המידות. בתחום ההלכה יש הגדרות מדויקות, מה מותר ומה אסור, וכיצד צריך לקיים כל מצווה. אולם תחום ההלכה אינו מכסה את כל החיים. הוא קובע גבולות, והוא מדריך את היהודי בקיום המצוות. אבל עדיין, רוב המעשים שאדם עושה והרגשות שהוא מרגיש, אינם נכללים בתחום ההלכה.

לעומת זאת, בתחום המידות יש עקרונות וכללים, אבל לא הוראות מדויקות לביצוע. והאדם צריך ללמוד את מכלול הערכים ולהגשימם לפי אופיו ורצונו. יש שייפנו יותר לצד החסד ויש שייפנו יותר לצד הדין. אחד יתמסר יותר לעשיית צדקה, השני לרדיפת צדק, השלישי לשקידה בלימוד, הרביעי ליישוב הארץ וכו' וכו'.

וכך מצינו בגדולי ישראל שאברהם אבינו נטה לצד החסד, יצחק לצד הדין, ויעקב למידת האמת. הלל הזקן היה ענוותן וחסיד, ושמאי הזקן צדיק בקפדנותו.

ואומנם ההלכה מציבה גבולות, עד היכן מותר להיות ענוותן וחסיד, ועד היכן מותר להיות קפדן. אבל בתוך הגבולות הרחבים, צריך אדם לבחור את דרכו על פי יסודות האמונה והמוסר.

וכך גם בחינוך אין הגדרות מדויקות. יש הכוונות כלליות שאותן צריך ללמוד, אבל הגשמתן בפועל יכולה להיעשות בדרכים שונות.

לימוד אמונה ומידות
כשם שצריך להשקיע מאמץ בלימוד ההלכה הדייקנית, כך צריך להשקיע מאמץ בלימוד האמונה והמוסר. ככלל, אפשר לומר שאדם טוב וישר הוא מחנך טוב. ולכן לימוד התורה הוא היסוד, שעל ידו אדם לומד להיות טוב וישר, בעל מודעות עצמית, יכולת שיפוט ורצון להיטיב.

סיפורי חז"ל
לא לחינם מובאים סיפורים רבים בתורה ובחז"ל. על ידי ההתבוננות בדרכי ההתמודדות של גדולי ישראל עם המצבים המסובכים שבחיים, אפשר ללמוד באופן נפלא אמונה ומוסר. והם גם מביעים באופן חי את הדרכים השונות לחיים מוסריים, כל אחד לפי שורש נשמתו ולפי המצבים השונים שבהם נפגש.

כאן המקום להביע ביקורת על ספרים רבים שנכתבו לאחרונה על גדולי ישראל. ספרים אלו שיטחו לגמרי את דמויותיהם, עד שכמעט ולא ניתן להבחין באופי הייחודי של כל גדול. נדמה שרק שינו את השם, מקום המגורים, ועוד מספר פרטים, אבל בסך הכול כל הרבנים היו דומים זה לזה בפרצופיהם ודעותיהם: כולם תמימים עם קורטוב של פיקחות, בעלי מופתים, בלי שום התמודדויות ממשיות. הקורא בספרים אלה צריך עיניים בלשיות כדי לחדור את מסך המילים המטייחות והמשפצות, ולעמוד על אופיו המיוחד של הגדול. בלא זאת, אין בהם תועלת.

לעומת זאת בתנ"ך, בחז"ל, וגם בסיפורי חסידים מקוריים, אנחנו לומדים על אופיים הייחודי של גדולי ישראל. הנה למשל, רבי ירמיה היה "בדיח טובא", מרבה לצחוק ולהתבדח, ויום אחד אף זרקוהו מבית המדרש. לעומתו, חברו רבי זירא היה ירא וחרד מאימת הדין. זאת הדרך האמיתית ללימוד אמיתי והתעלות מוסרית.

בברכה
אייל משה