עבודה על מידות-למה? (קצת דחוף)

בס"ד

שלום רב !!

שאלתך היא שאלה חשובה ומהותית ביותר, מכיוון שהיא מתיחסת לכל ענין עבודת האדם. שאלתך מתיחסת לכל רגע ורגע בחיים, וזהו דבר טבעי מאוד שתרצה להבין מהו בעצם הפרויקט הכי גדול שלנו.

לכל דבר יש את מצבו הטבעי.

בודאי הרגשת פעמים רבות בחייך את הרצון להיות טבעי, אף אחד לא אוהב להיות מזויף, לשחק משהו שזה לא הוא.

[להיות טבעי - זהו שיא השחרור ואף אחד לא רוצה להיות בכלא.]

כשעושים מעשים שבאמת איננו רוצים לעשות ואף סולדים מהם, לשם כבוד או תדמית חברתית - לפעמים מרגישים אח"כ הרגשה פנימית של "למה עשיתי את זה ? זה בכלל לא אני" זהו אחד הביטויים של חוסר טבעיות.

אך לעומת זאת כשהצלחנו לשמח מישהו עצוב ומדוכדך או כשעזרנו לחבר וכדו' אנו מרגישים לפעמים "אני ממש מרגיש שזה בדיוק אני" הזדהות שלימה עם המעשה שעשיתי.

כפי שמצבם הטבעי של החיות הוא בטבע ולא בכלוב, וכפי שמצבו הטבעי של האדם אינו להיות מקופל ומכופף כמו כדור. כך מצבו הטבעי של האדם הוא הקישור לקב"ה ואהבתו.

[האופי הטבעי שלו הוא אהבת כל הבריות וכל הברואים.
להיות מה שהוא ולא לנסות להרשים אחרים ולמצוא חן בעינהם.
השאיפה הפנימית שלו היא לחיות חיים שמחים, מלאים וטבעיים.]

אדם שעובד על מידותיו עוסק בעצם בבירור העצמי שלו - מי הוא באמת, וככל שיאחז במידות הטובות ירגיש שזה לא משהו חדש וזר בשבילו אלא זהו הדבר הכי מתאים לו.
אם תשקיע זמן מועט למחשבה על המידות הרעות - תגלה שבעצם כולן הם דברים שאינם טבעיים לנו,

למשל : גאוה, כעס, קנאה, פחד, קמצנות, לשון הרע, אגואיסטיות וכו'

[בא ניקח לדוגמא את הגאוה:]
כל אחד שיחשוב קצת יבין שהמדות הללו הם לא נורמליות לאדם.
אדם שכל הזמן חושב את עצמו למלך העולם שכולם סרים למשמעתו, מדמין שכולם מעריצים אותו ומסתכלים על כל תנועה שלו מרוב הערצה, וכך הוא חי באשליות וכמובן גם מתנהג על פי דמיונותיו, וכתוצאה מהמחשבות הללו עושה כל מיני תנועות מיוחדות שמראות על חשיבותו, וממשיך לדמיין שבזכות כך כולם מכבדים אותו. מכאן, לא רחוקה הדרך לכך שישעבד את כל חייו על מנת למצוא חן בעיני האחרים. ומרוב ששוקע בדמיונותיו הוא פשוט לא קולט שחבריו בעצם בזים לו על כך שכל הזמן מנסה להשויץ ולמצוא חן בעיניהם.

בנוסף לכך שחי חיי שקר הוא גם נוחל הפסדים רבים כמו למשל בענין הלימוד מאחרים, הוא חושב שאין לו מה ללמוד מאף אחד מכיוון שבאמת הוא החכם מכולם, וכך מפסיד ידיעות ולימודים רבים אשר היה ביכולתו לרוכשם.
הזכרתי כאן רק חלק קטן מהחוסר נורמליות של הגאוותן, מכיוון שזה מספיק בכדי להראות עד כמה גאווה היא מצב לא טבעי.

(הערה: אין הכוונה כאן חס וחלילה שאדם יזלזל בכוחותיו, ואדרבא על כל אחד לדעת שהוא קיבל כוחות עצומים ומיוחדים ואין אף אחד כמותו בעולם, אך עם כל החשיבות שלו, יש עוד אנשים רבים שכל אחד מהם מיוחד בדברים אחרים, ואין שום סיבה שיתנשא על אחרים.
ניתן לראות את ההבדל בין הגאוותן לשאינו גאוותן באופן הביטוי של הכוחות שקיבל - האם מנצל אותם כדי להטיב לעולם או לשם האגואיסטיות שלו בלבד).

וכך ניתן לעבור על המדות הרעות מדה מדה ולראות עד כמה הן לא טבעיות, לא הגיוניות, ומזויפות.

ככל שתעבוד על המדות שלך, תפגש עם יותר עוצמות חיים שקיימות בך.
ומה קורה כשהאדם מכיר את עצמו ?

[קורה כאן תהליך נפלא :]
ככל שהאדם נכנס וחי יותר את עצמו - כך הוא בעצם נפתח ונובע מתוכו האור שלו ששאיפתו היא לקדושה בעולם הזה, והוא רוצה את אור ה' - להתקשר לקב"ה וכן לראות היופי והחיות של הקב"ה בכל הבריאה ובכל דבר.

אם תנסה לחשוב על זה - כבר יהיה לך ברור כשמש שצריך לעבוד על המדות.
מפני שללא עבודת המדות אנחנו חיים הרבה פחות את העוצמות ואת המיוחדות שלנו שאלו הדברים שהקב"ה רוצה מאיתנו - שנגלה את כל הכוחות המקסימים הפנימיים שלנו על כל גווניהם.

כלומר אנו עובדים על המדות מכיוון שזהו רצון ה', ואנו יודעים שאהבתו של ה' אלינו היא עצומה מאוד, אף על פי שזה בכלל לא קל ובתחילה לא כל כך מרגישים זאת.
וה' שברא את הכל וממילא יודע יותר מכל אדם בעולם, מהו הטוב הכי טוב שיש, ואותו הוא נותן לנו - בניו אהוביו. ומדריך אותנו בתורה כיצד לעבוד על המדות.

אך במרבית הפעמים לוקח לנו זמן רב עד שאנחנו קולטים פתאום שבעצם ה' הוביל אותנו בדרך הכי טובה בשבילנו, ואנו רואים שכל הדברים שחשבנו שהיו רעים בשבילנו - בעצם היו רק לטובתנו.

[ולגבי הקושי שהזכרת],
נכון מאוד !
זוהי באמת עבודה קשה ולא רק שהיא לוקחת הרבה שנים אלא זוהי עבודה של כל החיים.
הקושי בעבודה הוא לא איזה דבר שולי שמפריע לנו, אלא זהו בעצם הפירוש של המלה 'עבודה' - עבודת המדות. ככל שאנו עובדים יותר קשה עבור מטרה מסוימת אנו נקנה אותה באופן יותר אמיתי וחזק. (אך אין צורך לחפש קשיים ונסיונות, הקב"ה כבר מוביל אותנו בדרך שהכי טובה עבורינו).

ציינת ש"זה קשה מאוד", נכון שזה קשה. ישנם המון דברים קשים בעולם: קשה לקום כל בוקר לתפילה ולעבודה, קשה לפרנס משפחה, קשה להיות שמח כל הזמן, קשה ללכת לסדר סידורים,

לחלוצים ולבוני הארץ היה קשה ואפילו קשה מאוד, מחלות, מגיפות, התנכלויות ופגיעות רבות ואע"פ כן הם המשיכו בכל הכח.

בצבא ובמיוחד בסיירות לפעמים קשה מאוד נפשית ורוחנית ואע"פ החיילים מתאמצים מתגברים וממשיכים.

ומדוע?
מדוע החלוצים לא נשברו וכיצד החיילים מצליחים לעמוד בקשיים ?

מכיוון שרמת הקושי תלויה בשני גורמים (עיקריים) שנוספים על הגורם הראשי שהוא הסייעתא דשמיא - רמת הסיוע שה' מחליט שטובה לנו כעת:
1.החשיבות והערך שהאדם נותן למשימה.
2. הקושי עצמו

ככל שאתה נותן ערך גבוה יותר למשימה מסוימת - כך תוכל להתגבר באופן מוצלח יותר על הקשיים, מכיוון שהקושי יראה לך קטן ביחס לחשיבות הגדולה של המשימה. וכפי שכתוב על יעקב שעבד בעבור רחל שבע שנים אך הם היו בשבילו כ"ימים אחדים" מרוב שאהב אותה.

ולעניננו, ככל שתתקדם בקצב שלך ותבין יותר ויותר את גדלות הקב"ה ואת המעלה המופלאה שבעשיית רצונו, כך תוכל לקבל את הקשיים בשלווה ובנחת ובהבנה שכדי להגיע למטרה הזו - לחיות חיים של התקדמות עלינו לעבוד עבודה רצינית של גילוי החיים שבתוכינו.

[ועכשיו הרבה יותר מובן גם מה הקשר בין חתונה לעבודת המידות]

שהרי ככל שבני הזוג עבדו ועובדים יותר על תיקון מידותיהם, וכל אחד מהם חי יותר את עצמו, ממילא כפי שאמרנו שככל שהאדם חי את עצמו ואת נשמתו ממילא מתבונן על כל אחד בתור נשמה אלקית ומבין שבן \ בת הזוג שלו הוא החצי השני של נשמתו והם אחד בעצם, יחסיהם אחד עם השני יהיו ברמה הרבה יותר פנימית ולא רק אהבה חיצונית.

מי שאינו יודע להסתדר עם חבריו ועם אנשים בכלל מפני מידות לא מתוקנות, יהיה לו הרבה יותר קשה להסתדר עם אשתו שהרי אם כאשר הוא רב עם חבירו או כועס עליו, הוא עוד מצליח להתחמק מזה איכשהו, אך עם אשתו הוא יהיה כל חייו וההתמודדות יכולה להיות קשה יותר.

לפעמים כשנמצאים אפילו עם החבר הכי טוב במשך זמן ארוך ועוסקים בפרויקט משותף, בהתחלה נראה שהכל יזרום חלק שהרי אנחנו חברים, ופתאום מתברר שגם עם החבר הטוב קשה להיות כל הזמן, ומתחילים ויכוחים ומריבות והאשמות הדדיות של 'אני עובד כל הזמן ואתה לא משקיע בכלל !' וכדו'

מכך אנו יכולים ללמוד קצת לחיי הנישואין, בחיים המשותפים, האהבה הראשונית שאינה כוללת עבודה על המדות איננה מספיקה לבניית זוגיות יציבה ומאושרת.

כל מדה לא טובה עלולה לפגוע בבן\ בת הזוג. למשל לבעל גאוותן יהיה קשה מאוד לקבל ביקורת מאשתו ואף ביקורת צודקת לגמרי, אשתו נעלבת מכך שאינו מקשיב ומחשיב את דעתה וכך יכולות להתחיל מריבות רבות.

ככל ששני בני הזוג עבדו יותר על כוחות הנתינה והאהבה שבהם, כך יחפצו להעניק יותר זה לזה, לשמח ולעודד אחד את השני.

יש לציין שההבדל בין מי שעוסק בתיקון מידותיו למי שאינו עוסק לא יתבטא רק באותה מידה\ מידות מסוימות עליהן הוא עובד, אלא בכל גישתו לחיים הוא יהיה ברמה גבוהה יותר של מודעות לשיפור ולהתקדמות, לעומת מי שאינו עוסק בכך שיוכל להגיע למצב שבו הוא חיי את חייו ללא עצירות ומנוחות, ריצה ללא הפסקה.

[לעבודת המדות ישנה השפעה רבה גם בענין חינוך הילדים,]

מדות שההורים לא עבדו עליהם עלולות להשפיע על הילדים ולהתגלות אצלם, מפני שהילד שאינו יודע כיצד חיים בעולם, מצלם את התנהגות הוריו ומתנהג בהתאם. לדוגמא:

בן של אבא כעסן, שגדל עם צעקות וכעס, עלול להסתכל על העולם במשקפיים של כעסן.

להורה גאוותן יהיה קשה להודות על טעות שעשה כלפי ילדו. ויתכן מאוד שילדו יאמץ התנהגות זו. (יתכן גם להפך שהבן ימאס כל כך במידה זו, עד כדי שילך לקיצוניות השניה)

הורה שרואה בעצמו רק את הדברים הרעים יראה אותם גם בילדיו, ויתכן שכך הם ימשיכו להתבונן על עצמם.
ילדיו של הורה שלא פיתח בעצמו את האהבה, יקבלו מעט אהבה, וממילא יהיו צמאים לאהבה וליחס עד כדי כך שעלולים לבצע מעשים גרועים רק בשביל לקבל יחס.

[המלצה:]

** הספר מסילת ישרים מדריך כיצד להתקדם בעבודה על המידות.

** ישנם גם ספרים שנכתבו בידי בני דורנו כמו למשל- הספרים של ד"ר מרים אדאן מפתחת שיטת א.מ.ת. עוסקים רבות בנושא עבודת המדות ושיפור היחסים בין בני אדם, ומדריכים כיצד להתקדם בעבודה על המידות שלנו.

** הספר "איש וביתו" של הרב שמחה כהן עוסק בחשיבות העבודה על המדות לחיי נישואין, ומדריך הדרכות חשובות כיצד לבנות זוגיות באופן הטוב ביותר, וכיצד מתכוננים לכך עוד הרבה לפני הנישואים. מומלץ מאוד ללמוד את הספר הזה (2 חלקים).

כמובן שזהו לא הספר היחיד בנושא, וקיימים עוד ספרים רבים וחשובים על הנושא.

[לסיום,]
איננו שואפים להיות מושלמים אלא להיות משתלמים.
להתקדם ולהשתפר, ולכן עלינו לשמוח על כל התקדמות ולהביט על חצי הכוס המליאה, כך נחזק בעצמינו את הטוב ונזכה לחיות יותר ויותר את המתנה הנפלאה שקיבלנו - את עצמינו. ומתוך עצמינו נתחבר אל הכל כפי שהרב קוק כותב ב'אורות התשובה' פרק טו פסקה י :

["... שישוב האדם אל עצמו, אל שרש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים" ]

בהצלחה רבה